הלכה יומית

נאמר "ועתה כתבו לכם את השירה", וביארו חכמים שמצות עשה על כל איש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו. אודות קיום מצווה זו בימינו דנו הפוסקים, והיו שהביאו להלכה את דעת הרא"ש, שביאר כי מטרת המצווה היא שיהיו בהישג יד ספרים בהם יוכל ללמוד תורה. ובדורות הראשונים היו אכן למדים מתוך ספרי תורה, אולם לאחר שהתחילו ללמוד מתוך ספרי קודש, מצווה זו מתקיימת בספרי קודש המודפסים. ועל כן ברכישת ספרי קודש מקיימים את מצוות כתיבת ספר תורה.

אין חיוב לאכול בשר ולשתות יין בשבת, אלא לפי שמן הסתם יש לרוב בני אדם עונג באכילת בשר יותר מבשאר מאכלים, ובשתיית יין יותר מבשאר משקים – לכן יש להם להרבות בבשר ויין כפי יכולתם והשגת ידם. וטוב להיזהר לאכול דגים בכל סעודה מסעודות שבת, אלא אם כן הדגים מזיקים לו, או שאין לו מהם עונג אלא צער.

יום ה' טבת הוא היום בו 'דידן נצח' בנוגע לספרי וכתבי רבותינו נשיאינו שבספריית ליובאוויטש, בהמשך לניסים הגלויים שאירעו ביום זה קרא הרבי להוסיף ולהרחיב את ספריית אגודת חסידי חב"ד ליובאוויטש; לייסד ספריות תורניות ציבוריות; וגם להרחיב את הספרייה הפרטית של כל אחד ואחד – במיוחד של ילדים ב'בית חב"ד' הפרטי שלהם – על ידי רכישת ספרים חדשים, בהוספה על הספרים שיש לו מקודם. וכן להוסיף בקביעות עיתים לתורה, החל מלימוד המשניות ועד ללימוד ההלכות ברמב"ם ושו"ע ונושאי כלי השו"ע ועד לפנימיות התורה, כולל ובמיוחד ע"י לימוד ברבים

על כל אדם להשתדל לעסוק בעצמו בהכנת צרכי שבת, וגם המעסיקים עוזרי בית וכדומה, ישתדלו להכין את צרכי השבת בעצמם, שכן "מצוה בו יותר מבשלוחו". ואפילו מי שהוא אדם חשוב ביותר ואין דרכו לקנות בעצמו בשוק ולא להתעסק במלאכות שבבית, חייב להשתדל לעשות בעצמו לפחות דבר אחד מצרכי השבת. וטוב לומר על כל דבר שקונה: שהוא לכבוד שבת, וכן בכל מה שעושה מההכנות לשבת, טוב לחשוב שעושה זאת לכבוד שבת.

נוסף לחומש, סידור, תהילים, וספר התניא, יש לרכוש ספרי יסוד כולל ובמיוחד ספרי הלכה למעשה בחיי היום-יום, שילמדו בהם לעתים קרובות. יש לדאוג שלכל ילד וילדה יהיו ספרי קודש משלהם, בחדרם, ויסבירו להם שלא יחששו מקריעה ברוב השימוש, כי אז אדרבה יקנו להם ספרים חדשים ומהודרים עוד יותר. וכן יש לקיים מנהג ישראל לתת מתנה לחתן – ש"ס, ולכלה – סידור 'קרבן מנחה' (ובימינו אלה – ספרי הלכה בעניינים השייכים להנהגת הבית "בלשון ברורה ודרך קצרה" בלשון הקודש, או מתורגם לשפת המדינה), וכל המרבה הרי זה משובח, וכן המנהג שבכל בית יהיו הספרים: 'כתר שם טוב', 'אור תורה' להרב המגיד וספר ה'תניא'. וכן לתת ספרי קודש כמתנה, גם לילדים, לקראת שמחה פרטית או יום טוב.

בערב-שבת נוהגים ללוש עיסה כשיעור חלה ולאפות ממנה חלות, בכדי לבצוע בשבת על חלות ביתיות דווקא ולא בחלות קנויות. ושני טעמים נאמרו בדבר, מצד כבוד-השבת כיוון שטורח בעצמו לכבוד השבת, ועוד מפני שעל-ידי זה יוכלו הנשים לקיים את מצוות הפרשת-חלה, הבאה בין-היתר כתיקון על חטא עץ-הדעת שהיה בערב-שבת. ולכן גם כיום כשניתן להשיג חלות משובחות שנאפו במאפייה, נוהגים רבים להכין חלות ביתיות לכבוד השבת.

בפירות שביעית חלה קדושה, וחובה לשמור על קדושת הפירות ולא להפסידם ולהשחיתם. קדושת השביעית חלה על כל גידולי הארץ שנועדו למאכל אדם ובהמה, וגם הצומח בעציץ שאינו נקוב, יש בו קדושת שביעית; כל הפירות הקדושים בקדושת שביעית מותר לאדם לקטפם לצורך ביתו, ומותר להשתמש לכל שימוש (מלבד סחורה), אך רק בדרך השימוש המקובלת לאותו הדבר. וכפי שנאמר "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה", ודרשו חכמים: "'לאכלה' – ולא לסחורה", "'לאכלה' – ולא להפסד", כך ששימוש בגידולי הארץ שאינו כייעודם הרגיל – נחשב הפסד.

גם על פירות ועשבים שנועדו לסיכת הגוף או לצביעת בגדים חלים דיני קדושת שביעית, כיוון שהנאתם דומה להנאת אכילה בכך שההנאה באה יחד עם כילוי המאכל, שכן בעת ההנאה מסיכת הגוף בשמן, מתכלה השמן. אולם על עצים ועשבים שנועדו להסקה לא חלה קדושת שביעית, כיוון שהעצים מתבערים תחלה ורק אחר כך נהנים מהחום המתפשט מהם. כמו כן קדושת שביעית אינה חלה על מיני צומח שנועדו לתרופות בלבד ולא להנאה אחרת, כיוון שהם מיועדים לחולים בלבד, שלא כמו מאכלים שנועדו לכל.

תבשיל שמעורבים בו פירות שביעית עם דברים אחרים שאין בהם קדושת שביעית (בשר, דגים וכדומה, או פירות שנה אחרת); וכן אם נתן בתבשיל תבלין שיש בהם קדושת שביעית – יש לנהוג קדושת שביעית בכל התבשיל. ואם טעם פירות השביעית אינו נרגש בתבשיל – אין בו קדושת שביעית. אך אם עירב פירות שביעית יחד עם פירות שישית וכולם בני אותו המין (כגון שעירב תפוחים של שביעית בתפוחים של שישית), אינם בטלים לעולם.

מרק שהתבשל עם מאכלים הקדושים בקדושת שביעית וטעמם ניכר במי המרק, וכן מי קומפוט שבישלו בהם פירות שביעית ויש בהם טעם מהפירות שביעית – יש לנהוג במים אלו קדושת שביעית ואין להפסידם כל זמן שהם ראויים לאכילה. ועצמות שהתבשלו במרק שחלה עליו קדושת שביעית, אם עצמות אלו דרך האדם למוצצם – חלה קדושת שביעית אף על העצמות, ואילו עצמות שאין הדרך למוצצם, אין בהם קדושת שביעית.

בכל שבת בה קוראים קריאה נוספת מעבר לקריאת הפרשה, קוראים ל"שניים מקרא ואחד תרגום" רק את פרשת השבוע, ועל כן בשבת בה חל ר"ח טבת קוראים לשמו"ת את פרשת מקץ, ואין צורך לקרוא את הקריאות השייכות לראש-חודש ולחנוכה. לאחר קריאת "שמו"ת", נהוג שכל יחיד קורא לעצמו את ההפטרה הנקראת בציבור, ואף את יתר ההפטרות, ועל כן למעשה כשחל ר"ח טבת בשבת יש לקרוא את הפטרות: פרשת מקץ, הפטרת שבת ראש-חודש, והפטרת שבת חנוכה.

מוציאים שלשה ספרי תורה קוראים ששה קרואים בפרשת מקץ, והעולה שישי קורא עד סיום הפרשה. אחרי עליית השישי מניחים את ספר התורה השני על שולחן הקריאה ומגביהים את הספר הראשון, אחר כך עולה השביעי בספר התורה השני, וקוראים מ"וביום השבת" עד "ונסכו". אחרי עליית השביעי – לפני הקדיש – מניחים את ספר התורה השלישי על שולחן הקריאה. אומרים קדיש ומגביהים את הספר השני כאשר הספר השלישי מונח על שולחן הקריאה. עולה המפטיר, וקורא את קריאת החנוכה ליום זה: "ביום השישי", ומגביהים את הספר השלישי.