הלכה יומית

אם לא הדליק בתחלת הלילה, יכול להדליק כל הלילה – עד עלות השחר. ויזדרז להדליק בהקדם האפשרי. ולכתחילה יזהר להדליק לפני חצות הלילה. כשמדליק– בשעה מאוחרת (כשאין אנשים ברחוב) יברך רק אם בני ביתו ניעורים, או לפחות אחד מהם. אם לא הדליק לפני צאת הכוכבים – יתפלל מעריב לפני הדלקת נר חנוכה. אך אם אין לו כעת מנין, או שמתפלל במנין קבוע בשעה מאוחרת יותר – ידליק תחילה ולאחר מכן יתפלל במנין.

הנצרך לצאת בתחלת הלילה, ישתדל להדליק את הנרות בזמנם לפני היציאה (אף שמאוחר יותר יוכל להתעכב חצי שעה ליד הנרות, לכאורה הדלקה בזמנה עדיפה על ישיבה חצי שעה ליד הנרות), ורק אם לא מתאפשר להדליק בזמן – ידליק לאחר מכן. אך אין להדליק לפני השקיעה, (מלבד בערב שבת קודש). בשעת הדחק -כשלא יוכל כלל להדליק אחר כך- ידליק החל מפלג המנחה (שעה ורבע זמניות לפני השקיעה).

את נרות החנוכה בבית הכנסת מדליקים אחר פלג המנחה, ונהוג שההדלקה היא בסיום תפלת מנחה – אחרי אמירת קדיש "תתקבל" ולפני "עלינו לשבח". המתפללים לפני פלג המנחה לא ידליקו נרות בשעה זו, ולכן אם התפללו בערב שבת לפני פלג המנחה – ידליקו את הנרות לפני כניסת השבת, ואף אם אין עשרה באותה השעה – ידליקו, כיון שבסופו של דבר יגיעו הציבור לקראת "קבלת שבת" ויהיה מנין שיראו את הנרות.

בערב שבת חנוכה מדליקים בבית את נרות החנוכה החל מפלג המנחה (שעה ורבע זמניות לפני השקיעה); וכדאי ונכון לגמור את כל ההכנות לשבת לפני הדלקת נר חנוכה, כך שהדלקת נר חנוכה תהיה סמוך ככל היותר להדלקת נרות שבת. בערב שבת קודש יש לתת בנרות – לפני ההדלקה – די שמן כך שיוכלו לדלוק כשיעור בלילה, ואין מתעכבים ליד הנרות חצי שעה.

במוצאי שבת מדליקים את נרות החנוכה בבית הכנסת בסיומה של תפלת ערבית אחרי אמירת קדיש תתקבל, לפני "עלינו לשבח". (וגם במקום שנוהגים להבדיל בבית הכנסת – מבדילים לאחר הדלקת הנרות וסיום התפלה). אך בבית תחילה מבדילים, ואחר כך מדליקים את נרות החנוכה, ולאחר מכן אומרים "ויתן לך".

בכל שבת בה קוראים קריאה נוספת מעבר לקריאת הפרשה, קוראים ל"שניים מקרא ואחד תרגום" רק את פרשת השבוע, ועל כן בשבת בה חל ר"ח טבת קוראים לשמו"ת את פרשת מקץ, ואין צורך לקרוא את הקריאות השייכות לראש-חודש ולחנוכה. לאחר קריאת "שמו"ת", נהוג שכל יחיד קורא לעצמו את ההפטרה הנקראת בציבור, ואף את יתר ההפטרות, ועל כן למעשה כשחל ר"ח טבת בשבת יש לקרוא את הפטרות: פרשת מקץ, הפטרת שבת ראש-חודש, והפטרת שבת חנוכה.

חובה להפקיר את כל יבול השנה השביעית. אך אם יש בשדה פירות מהשנה שעברה – אין צורך להפקירם, ומותר לבעל השדה ללקטם כדרכו ללא שינוי. באם יש בשדה פירות רבעי (שחנטו בשנה שביעית) הרי הם הפקר ומותר לכל אדם לקחתם. ויציב שֶׁלֶט המודיע על כך כדי שלא יכשלו בני אדם לאכלם בלא פדיון. ויש המחמירים ומניחים מעות ואומרים "כל הנלקט מפירות רבעי אלו מחולל על המעות האלו".

באם אוכל את הפירות בשדה עצמה בשנת השמיטה, יזהר לא להשליך גרעיני פרי למקום שיכול להשתרש באדמה ולצמוח, אף על פי שאין כוונתו לזריעה, וטוב שימעך את הגרעינים לפני שמשליכם, כך שלא יוכלו לבוא לידי זריעה. ויש אומרים שכל שאינו מתכוון לזריעה, מותר. ואם הוא במקום דריסת רגלי אדם ודאי מותר, שאין סופן לצמוח ואין בו משום זורע.

אף על פי שאסור לבטל כלי מייעודו המקורי בשבת, כתבו הפוסקים להקל במקרה שישנה דליפת גשם מהתקרה וכדומה, אם המים נקיים וראויים לשימוש כלשהו ומותר גם לרוקן את המים מהכלי. אך אם המים מטונפים (ומחמת טינופם נחשבים כ"מוקצה") הדבר אסור, ובמצב שיתלכלך הבית ממים אלו, יש לשפוך תחלה לכלי מים נקיים ואח"כ יהיה מותר להניח כלי זה תחת דלף המים המטונפים, ובעת שיתמלא אף יהיה מותר לפנותו.

למרות שהשדה מן הדין הינה הפקר לעניין שיכול להיכנס ללא רשות, עם זאת, טוב וראוי להודיע לבעל השדה כאשר נכנס לשדהו, ואף להודות לו על הפירות. אמנם לשלם לו על כך בממון – אסור. ויש אומרים שמותר לתת לבעל השדה דבר מועט שאינו יכול להיחשב סחורה. ויש שהמליצו להימנע מלזכות מן ההפקר, כדי שלא להתרגל לקחת בחינם ממה שאינו שלו.

כתבו הפוסקים, שבפתיחת גגון עגלת הילדים המחובר לעגלה ישנה בעיית בניית אוהל בשבת. ויש שהתירו זאת עפ"י מ"ש הפוסקים בהלכות סוכה, שכשיש ציר שנפתח ונסגר אין בזה איסור עשיית אהל. ולמעשה נכון לפתוח את גגון העגלה מערב שבת לפחות טפח (כ-8 ס"מ), אך באם לא פתחו מערב שבת ניתן להקל ולפתוח אף בשבת בעת הצורך. ולדברי הכל יש לדאוג שהגגון יהיה מחובר לעגלה מערב שבת ואין לחברו בשבת. אין להשתמש במטריה בשבת, אפילו אם נשארה פתוחה מערב שבת משום מראית עין של עשיית אוהל בשבת.

הבא אל השדה רשאי לקחת מהפירות בלבד, ולא מענפים וכדומה, ואף לא מפירות שאין בהם קדושת שביעית – כגון פירות שנותרו משנה שישית. על הבאים לשדה לנהוג בזהירות שלא להשחית ולא להזיק לקרקע ולאילנות. אבל אם הניח בעל השדה בדרך אל האילנות חפצים החוסמים את המעבר, רשאים הבאים ללכת כדרכם, ואם יישברו פטורים מלשלם. אין רשות להיכנס אל השדה כדי לעבור דרכה למקום אחר. כמו כן יש מי שהורה כי במקרה שניתן לקטוף מן העץ מחוץ לחצר – אסור לזרים להיכנס פנימה לקטוף.