הלכה יומית

בגד שירדו עליו גשמים ונספגו בו, בין אם מדובר בבגד חדש או בבגד ישן – אסור לנערו מהמים, משום איסור סחיטה. וכן מעיל העשוי מבד, שנספגו בו הגשמים, אין לנערו. אך מעיל העשוי כולו מפלסטיק (ניילון), שאין הגשמים חודרים לתוכו, מותר לנערו מהמים אפילו בחזקה. בגד שנרטב כולו ממי הגשמים – כל זמן שעדיין לא פשט את הבגד מותר להמשיך ללבשו (אך אין לנערו); אך באם פשט את הבגד – אסור לטלטלו כלל, שמא יבוא לסוחטו. שרוכי הנעלים שנרטבו במים, אין לקושרם ולהדקם, משום איסור סחיטה.

בגד רטוב, אסור לתלותו על מנת לייבשו מפני חשש מראית העין שיחשדו שמא כבסו בשבת, אך מותר לתלותו במקום הקבוע (כגון על הקולב או על המתלה); כמו כן אסור להניח בגד או מעיל רטוב (אפילו כאשר אינו רטוב מאד) סמוך לתנור חימום או להסקה (משום איסור בישול), אלא אם כן מניחו במרחק כך שוודאי לא יגיע לחום שהיד סולדת בו (כ-40 מעלות).

מותר ללכת על השלג, למרות שעל ידי כך מרסק את השלג. אך אין לדרוך בכוונה על השלג במטרה להמיסו כשנעליו רטובות. ואם יש אפשרות ללכת לא על השלג, טוב להחמיר שלא ללכת על השלג. מותר מעיקר הדין לפזר מלח על השלג, ובפרט באם מדובר במצב שאפשר להחליק, אך באם אין חשש החלקה יש להימנע מכך.

בגד שירד עליו שלג ועדיין לא נמס, מותר לנער ממנו את השלג בעדינות, רק כדי שיפלו חתיכות השלג. השלג אינו מוקצה, אך אסור לרסק שלג בידיים. וכן אסור לעשות כדורי שלג או צורות אחרות בשבת, ויש להזהיר את המשחקים במשחקים אלו בשבת שהדבר אסור.

אודות מצוות מורא אב אמרו חכמים: "ולא סותר את דבריו ולא מכריעו", כלומר, אם היה אביו וחכם אחר חלוקים והאב מסופק באמיתות דבריו, לא יכריע הבן בפני אביו בין הצדדים, כיוון שמראה בכך שהינו יודע יותר מאביו. וחידדו הפוסקים את חומרת האיסור וכתבו, שלא רק במקרה שסותר דברי אביו ומכריע כחברו הדבר אסור, אלא אפילו כשהבן מצדד לשיטת אביו ומחזק את דבריו באומרו: "נראין דברי אבא", קיים האיסור משום שגם בכך מראה שיודע יותר מאביו עד שאביו צריך את הסכמתו ולכן הדבר אסור, אך שלא בפניו מותר לחזק את דברי אביו, ואדרבה זהו כבודו של אביו.

איסור סתירת דברי האב הוא בכל דבר שאומר שלא כאביו, כגון בסיפור דברים או הצגת שיטה הנוגדת את גישת אביו, אסור הדבר משום איסור סתירת דברי אביו. יתר על כן כתבו הפוסקים שאפילו אם האב מספר מעשה שהיה והבן יודע בוודאות שלא כך היה המעשה, או שמעורבים בו דברי גוזמא אסור לבן לסתור את דברי אביו, אלא אם כן עושה זאת בעדינות ובכבוד הראוי.

כאשר האב או האם מצווים על הבן לעשות דבר מסוים והבן משיב שאינו רוצה לעשות בלשון שאינה מכובדת, או שמתעלם מדבריהם ועושה עצמו כאילו לא שמע וכדומה אין לך סתירת דבריהם גדולה מזו. ויש אומרים שהאיסור הוא גם אם אינו נוגע ישירות לכבודם, על כן כשמצווים ההורים את הבן ציוויים הנובעים מתוך דאגה לשלומו כגון שיתלבש ויתכסה היטב בימים הקרים וכדומה, או שמצווים אותו לעשות דבר שע"י יגרם להם כבוד, ובפרט כאשר אם לא יציית יגרם להם בזיון – בכל אלו חייב הבן לציית לדבריהם.

כתבו הראשונים שאם צוו ההורים את הבן בדבר הנוגע לכל אורחות חייו ובאם יציית לדבריהם ייגרם לו צער גדול, כגון ויתור על נישואין או משרת עבודה או רכישת דירה וכדומה, וכמו כן בענייני שידוכים – אין הבן מחויב לשמוע להוריו בזה; ובכל מקרה כזה ראוי להיוועץ תחלה עם רב מורה הוראה ולעשות כהנחייתו. ואסור להסביר את דעתו בדרך שתפגע בהם אלא יזהר ככל יכולתו להישמט מכך בדרך כבוד. מאידך על ההורים להיזהר שלא להכביד בדרישות מילדיהם וינהגו בחכמה בכדי שלא להכשיל חלילה את בניהם.

כתבו הפוסקים שבמצבים מסוימים מותר לומר דבר שונה מדעתם של ההורים, כגון כשהאב ביקש לשמוע את חוות-דעתו של בנו, או שידוע בבירור שזהו רצונו שיביע דעתו – מותר לומר את דעתו גם אם היא הפוכה מדעת אביו, ובתנאי שיאמר זאת בצורה מכובדת. וכן אם אינו סותר דבריהם במפורש, אלא מביע את דעתו שלא בהחלטיות. כמו כן במצב בו עלול להיגרם נזק להוריו באם לא יעמידם על האמת, מותר לתקנם בדרך כבוד בכדי שלא יבואו לידי צער.

יש שכתבו שמותר לבן להביע דעה הפוכה מדעת הוריו כאשר אינו בפניהם. וכן כאשר כותב את דעתו, זה נחשב שלא בפניהם ומותר הדבר כל עוד ולא יגיעו הדברים לידי הוריו. אבל בפני הוריו אסור לסתור דבריהם אפילו בדברי תורה, אולם אם נוגע הדבר באותו הרגע לפסק הלכה – מותר לבן לומר את דעתו כאשר יודע שההלכה כדבריו, כדי שלא יצא מכשול.

כל יהודי – בין בעל השדה ובין אדם אחר, בין עני ובין עשיר – רשאי לקטוף מעט מפירות שביעית, בכמות סבירה המיועדת לאכילה עבורו ועבור בני ביתו. ולאחר שאדם אחד נטל פרי והכניסו לכליו – זכה בו ונעשה שלו לכל דבר. מעתה אסור לאדם אחר ליטלו ממנו. פירות אלו מותרים באכילה לכל אדם הזוכה בהם מן ההפקר ובלבד שינהג בהם קדושת שביעית.

בעת שקוטף הפירות טוב שישנה בקטיף עצמו, ולא יעשה זאת בכלים הרגילים המשמשים לכך. לא ילקט מהשדה פירות בעודם בוסר ויביאם לביתו. אמנם, פירות שהדרך בכל השנים להביאם כך – מותר להכניסם הביתה בעודם בוסר, ולאכלם כשיבשילו. כשקוטף את פירות השביעית מותר לו לקטוף רק את הכמות הרגילה כדרך התצרוכת הביתית הקבועה בכל השנים. וכן לקטוף כמות גדולה ולשמור בהקפאה או בשימורים וכדומה (אפילו כדי לאכלם לאחר מכן בעצמו) – אסור. ואם רוצה בעל השדה לאסוף כמות גדולה מצורך בני ביתו, על מנת לחלק לעניים – מותר. ובלבד שלא ימנע אף אדם מלהיכנס לשדה ללקט בעצמו פירות, אך רשאי להגביל את שעות הכניסה לשעות סבירות ונוחות.