הלכה יומית

ריבת פרי שלא ניכר בה הפרי כלל אין מברכים עליה "שהחיינו", כמו-כן באכילת ריבת אתרוגים למעשה לא מברכים "שהחיינו", שמעבר לטעם האמור ישנם עוד נימוקים שלא לברך עליו "שהחיינו", מפני שהאתרוג מתקיים על האילן לאורך כל השנה, וכן מפני שההנאה העיקרית מהאתרוג היא בחג סוכות, ובסתם ריבת פרי נחלקו הפוסקים האם לברך שהחיינו.

כדין כל הדברים שבקדושה כך גם לגבי אמירת ברכה שאין לברך במקום שיש בו צואה ושאר דברים שריחם רע כמותה. והאיסור הוא בתוך ארבע אמותיה או במקום שרואים אותה. ואם ריחה מתפשט, צריך להרחיק ארבע אמות ממקום שכלה ריחה. ובדיעבד, אם בירך ולא נזהר בזה, למרות שעשה איסור, לא יחזור לברך בשונה מתפלה וקריאת שמע שעליו לחזור.

אודות אופן אמירת הברכה אמרו חכמים: "לא יזרוק ברכה מפיו", כלומר, אין לומר את הברכה במהירות, כיוון שכשאומרה במהירות – נראה הדבר כאילו הברכה כמשא כבד עליו ורוצה להיפטר מחובתה. כמו כן צריך להיזהר שלא לדלג על שום מילה מנוסח הברכה, ואפילו אם דילג רק על תיבת "העולם" לבד עליו לחזור, כיוון שהברכה חייבת להכיל הזכרת שם ומלכות, ומלך לבדו ללא העולם אינו חשוב מלכות.

לכתחילה צריך להוציא את הברכה בשפתיו באופן שלכל הפחות ישמענה המברך באוזניו. בדיעבד, אם הוציא את הברכה בשפתיו בלא שהשמיע אותה לאזניו, יצא ידי-חובה. ובברכת המזון שהיא מן התורה, אם לא ביטא את הברכה בשפתיו אלא רק הרהר בה, לא יצא ידי-חובה, ועליו לחזור ולברך, אך ביתר הברכות לא יחזור בכדי לא להיכנס לספק ברכה לבטלה. את הברכה יש לומר כשהפה נקי לגמרי כאמור: "יימלא פי תהילתך", ומי שהכניס לפיו משקה ללא ברכה, עליו לפלוט אותו. אולם במקרה שהמשקה הזה נחוץ ביותר, ואין לו עוד ממנו ולכן אינו יכול לפלוטו, בולעו ואינו מברך עליו, אלא יהרהר במחשבתו את הברכה כשהמשקה בפיו.

בעת אמירת הברכה יש להיזהר להתרכז ולהבין את כוונת הברכה שמברך בה את ה', ולא יהיה לבבו פונה לדבר אחר בעת שמוציא בשפתיו את מילות הברכה. התיבות הנחשבות כעיקר הברכה הן: "ברוך", הזכרת שם ה', וכן הזכרת המלכות בברכה "מלך", וכן הזכרת הדבר שמברך עליו כגון "בורא פרי האדמה" או "שהכל נהיה בדברו" וכן בברכות המצוות – הזכרת המצווה אותה מקיים. אלא שבדיעבד יצא ידי חובת הברכה גם אם לא כיון בה אלא רק אמרה.

אסור לעשות מלאכה בעת הברכה מפני שנראה כמברך בארעיות, ולא רק דבר המסיח את הדעת מכוונת הברכה אסרו, אלא אפילו עיסוק קל אסור לעשות תוך כדי אמירת הברכה, וכן אין לעשות בעת הברכה דבר מצווה כגון עסק התורה. ומותר לומר ברכות בעמידה או תוך כדי הליכה (בפרט כשאוכל או שותה בעמידה או תוך כדי הליכה) ובלבד שתיאמר הברכה בצורה הטובה ביותר בה יוכל לכוון, (ואם אכל בישיבה עדיף שיברך בישיבה ולא ילך בשעה שמברך), אולם ברכת המזון חייבת להיאמר בישיבה. כמו כן יש אומרים שדין ברכת "מעין שלוש" כדין ברכת המזון, ואף היא צריכה להיאמר בישיבה, ופוסק אדה"ז לנהוג כמותם כיוון שברכה זו היא מעין הברכות של תורה.

השיכור יכול לברך ואפילו ברמת שכרות כזו שאינה מאפשרת דבור בפני המלך, ולכתחילה יברך לפני שמשתכר. אולם שיכור כלוט, שאינו יודע כלל מה קורה עמו, פטור מכל המצוות, ואינו מברך. בעת הברכה יש להקפיד על כיסוי וחציצה בפני הערווה כבתפילה, וחסידים מקפידים שהראש יהיה מכוסה בשני כיסויים (בפרט בברכת המזון). כמו כן, מי שנגע בידיו בלכלוך או במקומות המכוסים שבגופו, צריך לכתחילה לשטוף את ידיו במים לפני הברכה. ואם אין לו מים, וכן מצד הדין יכול לשפשף את ידיו בבגד או בדבר אחר שינקה אותן, ואח"כ יברך, אך סתם ידיים נקיות, אינן צריכות שטיפה לפני אמירת ברכה ורק קודם תפלה ישנו חיוב רחיצת הידיים תמיד.

ההולך או הנוסע מחוץ לעיר בדרך שארכה 'פרסה' כ-4 ק"מ, או בדרך מסוכנת הפחותה מכך עליו לומר את תפלת-הדרך. מעיקר-הדין ניתן לומר תפילת-הדרך אפילו תוך כדי הליכה, אך באם מסתדר עדיף לומר את תפלת-הדרך בעמידה. וכתבו האחרונים שבנסיעה באוטובוס עדיף לומר את תפלת-הדרך בעמידה, באם הדבר מתאפשר בבטחה. והנוסע ברכב פרטי, ראוי שיעצור את הרכב בתחנה או בחנייה זמנית, וייצא ממנו לאמירת תפלת-הדרך כשאין בכך סיכון, וכך נהג הרבי כמה פעמים, אלא שאם ממהר והעיכוב בעצירה יזומה עשוי להטריד את כוונתו, מוטב שיברך מבלי לעצור.

אמרו חכמים: "דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה . . פת פוטרתן". כלומר, שהדברים הנאכלים כחלק מהסעודה כתוספת ללחם, כגון סלטים, מנות עיקריות, תוספות ומרקים, נחשבים כטפלים ללחם ונפטרים בברכתו, וכיוון שאכילתם טפלה לסעודה אין לברך עליהם. אולם הדברים שאינם באים כחלק מהסעודה, צריך לברך עליהם.

לגבי מוצרים שברכתם "מזונות" המוגשים בתוך הסעודה, כתבו הפוסקים לחלק בין הסוגים השונים; מזונות המטוגנים בשמן עמוק כסופגניה או עוגת לקח שנילושה ברוב דבש וכן עיסה הממולאת עם מיני מתיקה וכדומה, שברכתם מזונות לכל הדעות אם הם נאכלים רק לקינוח ולא להשביע מברכים עליהם. אך יתר המאפים יש הסוברים שהם פת גמורה, ולכן אין לברך עליהם בסעודה. והמובחר ביותר להגישם לאחר ברכת-המזון ובפרט בשבת, ואין בזה משום ברכה שאינה צריכה, וכך הורה למעשה הרז"ש דווארקין ע"ה.

פירות הנאכלים ללא לחם, כקינוח ולא כמזון, יש לברך עליהם, בין חיים ובין מבושלים, לכל הדעות, וכן פיצוחים המוגשים כקינוח לסעודה יש לברך עליהם תחלה. אולם פירות המוגשים כחלק מן הסעודה כגון סלט המורכב ממיני תפוחים ואגוזים וכדומה, או שזיפים תמרים וצימוקים המוגשים כתוספת למנה עיקרית, כיוון שהכוונה היא לאוכלם כעת כמזון, כדאי לטעום מהם פחות מ"כזית" לפני הסעודה בברכה ובכך לפטרם מברכה כשיאכלם בעת הסעודה. ואם הכוונה בפירות אלו הוא כדי שיאכלו יחד עם הלחם והדבר היחיד שמלפת בו את הפת בסעודה זו הוא הפירות, יאכל מהם עם פת בתחילה ובסוף, ולא יצטרך לברך עליהם כלל.

מכיוון ש"אין אכילה בלא שתייה", נחשבים המים ושאר המשקאות שנוהגים לשתותם בסעודה כבאים מחמת הסעודה, ולכן אין לברך עליהם כיוון שנפטרים הם בברכת הלחם, אף אם האדם היה צמא קודם לכן. אבל לגבי תה או קפה-שחור, אין רגילים לשתותם דווקא בתוך הסעודה, ולכן כשמביאים אותם כקינוח סעודה, נחלקו הפוסקים האם יש לברך עליהם, ומספק אין לברך עליהם. ולגבי קפה שחור המוגש בסוף החתונה אחרי סילוק השולחנות בכוסות קטנים יש לברך עליו.