הלכה יומית

טעה וחתם 'מלך אוהב צדקה ומשפט': אם נזכר תוך כדי דיבור – יחתום 'המלך המשפט'. לאחר כדי דיבור – אינו חוזר, כיוון שכבר הזכיר ענין 'מלך'. אבל לאחר שעקר רגליו, טוב שיתפלל שוב תפילת נדבה. שכח להזכיר 'זכרנו לחיים', 'מי כמוך', 'וכתוב לחיים', 'ובספר חיים': אם נזכר לפני שהזכיר שם השם שבחתימת אותה ברכה – אומרו במקום שנזכר. נזכר לאחר שהזכיר שם השם, אינו חוזר. טעה ואמר 'עושה שלום' – אם לא נזכר מיד אינו חוזר.

לא ניתנו שבתות וימים-טובים לישראל – אלא כדי לעסוק בהם בתורה. שכל ימות החול טרודים הם במלאכתם, ואין להם פנאי לעסוק בה בקביעות, ובשבת פנויים ממלאכה ויכולים לעסוק בה כראוי. לפיכך פועלים ובעלי-בתים, שאינם עוסקים בתורה בקביעות, כל ימי השבוע – צריכים לעסוק בתורה הרבה. וגם תלמידי-חכמים העוסקים בתורה בקביעות כל ימי השבוע ומותרים למשוך קצת יותר בעונג אכילה ושתיה בשבת, גם הם צריכים לעסוק בתורה שהרי נאמר: "שבת לה' אלקיך".

בעשרת ימי תשובה אומרים 'אבינו מלכנו' הארוך בשחרית ובמנחה , אחר נפילת אפים. בשחרית בימים שני וחמישי – אחר 'והוא רחום', לפני 'ואנחנו לא נדע'. אם יש בבית הכנסת חתן או מילה – אין אומרים אבינו מלכנו. באמירת 'אבינו מלכנו קרע רוע גזר דיננו' אומרים 'רוע גזר' בנשימה אחת. ואומרים בו את הנוסח של 'עשרת ימי תשובה': 'חדש עלינו', 'כתבנו' – ואף בצום גדליה אומרים נוסח זה ולא את הנוסח 'זכרנו' של ימי התענית.

הנהגתו של האריז"ל הייתה – ללמוד ששה דרכים בהלכה כנגד ששת ימי המעשה, ואחד על דרך הסוד, כנגד יום השבת, ואילו ביום השבת למד ששה דרכים על דרך הסוד ואחד על-דרך ההלכה. כמו כן ידועה הוראת כ"ק אדמו"ר מוהר"ש בצוואתו על דרך הלימוד ביום השבת: "ב' שלישים בנסתר ושליש בנגלה". כך שביום השבת יש ללמוד בעיקר מפנימיות התורה.

בצום גדליה (ובכל תענית ציבור) בתפילת שחרית רק השליח ציבור בחזרת הש"ץ אומר 'עננו' – בין ברכת 'גואל ישראל' ל'רפאנו', ואם שכח אומרה בברכת 'שמע קולנו' לפני המילים 'כי אתה שומע', וחותם את הברכה 'העונה בעת צרה ושומע תפלה'. שכח לאמרה גם שם – יאמר אותה כברכה בפני עצמה, אחר 'שים שלום'. בתפילת מנחה אומרים (המתענים) 'עננו' בשומע תפילה, וגם השליח צבור בתפלת לחש אומרו בשומע תפלה. אבל בחזרת הש"ץ אומר הש"ץ 'עננו' בין ברכת 'גואל ישראל' ל'רפאנו'. יחיד ששכח לומר 'עננו' בתפילתו – יאמרו אחר 'אלקי נצור', לפני 'יהיו לרצון' השני, ללא חתימה. לא נזכר עד אחר שסיים תפילתו – לא יחזור.

בתפילת ערבית של ליל שבת שובה ב'מגן אבות' (בברכת 'מעין שבע') אומרים 'המלך הקדוש'. בכל התפלות מוסיפים את ההוספות של עשי"ת ('המלך הקדוש', 'זכרנו לחיים', 'מי כמוך', 'וכתוב לחיים', 'ובספר חיים', 'עושה השלום') אך אין אומרים תפלת 'אבינו מלכנו' כיוון שאינה נאמרת בשבת . לאחר 'יקום פורקן' ו'מי שברך' אומרים 'אב הרחמים'. ובמנחה אומרים 'צדקתך'. במוצאי שבת שובה מתפללים ערבית של חול עם כל ההוספות של עשי"ת. לאחר תפלת שמו"ע אין אומרים 'ויהי נועם' ו'ואתה קדוש' (כשחל יוהכ"פ בחול), אלא אומר הש"ץ קדיש 'תתקבל צלותהון.

נאמר בפסוק "כל הנפש אשר לא תעונה . . ונכרתה". ובלשון התורה עינוי סתם הוא מניעת אכילה ושתיה כמו שנאמר: "ויענך וירעיבך ויאכילך" ושתיה בכלל אכילה היא. אלא שכיוון שישנם דברים נוספים שלעיתים מוגדרים כ"עינויים", למדו חכמים שגם הם אסורים ביום הכיפורים מן התורה, ואלו הם: רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש, וע"כ חובה אף לנהוג בכל דיני ההרחקות ביום הכיפורים בין ביום ובין בלילה.

אכילה ושתיה אסורים אפילו במשהו. כמו כן אסור להתעסק ביום הכיפורים בהכנת מאכלים, וכן נמנעים מהכנת אוכל ביום הכיפורים אחר הצהריים לצורך מוצאי יום הכיפורים. אולם לצורך ילדים קטנים שאינם מסתדרים לבדם בהכנת האוכל מותר להכין להם את האוכל. אך ילדים גדולים דיים שיכולים להכין לבד – אין לעשות זאת עבורם ומותר רק להגיש להם את האוכל.

מחנכים את הקטנים מגיל 9-10 להתחיל להתענות לשעות, כלומר, לאכול מאוחר יותר מזמן האכילה הרגיל. וככל שהילד חזק ובריא יותר, מאחרים יותר את זמן האכילה שלו. ילדים מתחת לגיל 9 אין לענות אותם ואם הם רוצים לאכול יש לאפשר להם (גם בליל יוה"כ). כמו כן אין מדקדקים שבנים בגיל שתים עשרה ובנות בגיל אחת עשרה יתענו כל היום. ילדים הזקוקים לאכול, יש להשגיח עליהם שלא יאכלו אכילה גסה, ושיברכו כדין.

כל רחיצה של תענוג אסורה ביום הכיפורים, ואף לילדים שהגיעו לגיל חינוך – צריך לחנכם להקפיד שלא לרחוץ את גופם ואת ידיהם. אולם רחיצה שמטרתה להעביר לכלוך, כגון לרחוץ את ידיו אם התלכלכו, וכן לרחוץ תינוק מטינוף, וכדומה – מותר. אלא שיזהר לשטוף את המקום המלוכלך בלבד. וכלה שהיא בתוך שלושים יום מחתונתה, מותרת ברחיצת פניה.

ביום הכיפורים נוטלים ידיים באופן שהמים יגיעו עד קשרי האצבעות בלבד, כלומר עד מקומות חיבור האצבעות אל כף היד, ולא על כל היד. אחרי נטילת ידיים בבוקר. קודם נשיאת כפיים נוטלים הכהנים ידיהם – כרגיל – עד פרק הזרוע. במוצאי יום הכיפורים נוטלים את כל הידיים ואף הכהנים יעשו כן.

ביום הכיפורים אסור לנעול נעלי עור – בין אם העור בחלקו העליון של הנעל ובין אם הוא בסוליה – בין בבית ובין ברשות הרבים, והמחמיר אפילו שלא לעמוד על גבי כרים וכסתות של עור – תבוא עליו ברכה; אך מותר לנעול נעלים שאינן עשויות מעור. יולדת בתוך שלושים יום ללידתה, וכן חולה – מותרים לנעול נעלי עור, אם יש להם צורך בכך (ואין להם אפשרות ללבוש נעליים נוחות שאינן מעור). אסור לגדול לנעול לילד נעלי עור החל מגיל שנועלים לו נעליים.