הלכה יומית

מי שלא שמע את הברכה מפי המברך כלל, אלא שהוא יודע איזו ברכה ברך, וכגון כשהוא מתפלל בציבור ואינו שומע ברכת הש"ץ, אך שומע שהציבור עונים ויודע על איזו ברכה עונים, אינו חייב לענות "אמן" אלא שאם מעוניין רשאי לענות. ודנו הפוסקים אודות השומע ברכה דרך הטלפון או בשידור חי כלשהו האם רשאי לענות, ולמעשה אין יוצאים ידי חובה, וכן אין לענות קדושה וברכו בשמיעה באופן זה, אבל ניתן לענות "אמן" כל עוד ידוע בוודאות שאכן זה שידור חי ועונה בסמוך לברכת המברך.

ביום שישי י"ג בניסן בתפלת שחרית אומרים 'מזמור-לתודה'. ולאחר התפלה אומרים את פרשת "זאת חנוכת המזבח" עד "כן עשה את המנורה", כנגד שבט לוי. את החמץ שורפים עד סוף השעה החמישית (כמצויין בלוחות: סו"ז ביעור חמץ), ויש לנער את החמץ העלול להימצא בכיסי ובקפלי הבגדים, בתוך המכונית ובפחי האשפה, ולסגור היטב את החמץ המיועד לסעודות שבת. לאחר שריפת החמץ אין אומרים 'כל חמירא' (אלא למחרת), אך את ה'יהי רצון' אומרים לאחר שריפת החמץ. מי ששכח ואמר 'כל חמירא', יחזור ויאמר זאת ביום שבת קודש בבוקר בשעת השבתת החמץ.

מן הדין מותר ללמד ילד קטן את הברכות אפילו שלא בזמנם עם הזכרת שם ומלכות, ולמרות שברכות אלו הנן לבטלה, מותר הדבר לצורך חינוכו של הקטן, אך אין לענות "אמן" אחר ברכות אלו שמזכיר הקטן בעת לימודו. אולם כאשר הקטן מברך קודם או אחר אכילה ושתיה או בעת תפלתו, וברכות אלו אינן לבטלה עונים אחריו אמן, וכן המנהג הרווח לענות גם אחר ברכות הקטנים ביותר, והיו אף גדולי ישראל שהקפידו על כך מאד; ויש שכתבו שבכך מחנכים את הקטן בעצמו לענות "אמן" כששומע ברכות, והרי נפסק להלכה שילמד אדם בניו הקטנים ויחנכם לענות אמן ומיד שהתינוק עונה אמן יש לו חלק לעולם הבא.

אכילת חמץ והכשרת כלים, וכן עשיית מלאכה, תספורת ונטילת הציפורניים, מותרות ביום שישי י"ג בניסן כבכל ערב שבת. לשבת זו אין לבשל מאכלי חמץ דביקים. יש להקפיד שאכילת החמץ תהייה על שולחן וכסאות מכוסים, כך שיוכלו לבער בנקל את הפירורים. יש להשאיר אש דלוקה להדלקת נר יום-טוב ולבישול המאכלים בחג; להכין את המצות (הפרשת חלה אם טרם הופרשה, ולבדקן מחשש כפולות ונפוחות, וכן לשקול אותם לשיעורי 'כזית'); לצלות את הזרוע ולבשל את הביצה; לפורר את ה'חריין' (ולסוגרו היטב בכלי);לטחון את החרוסת; לנקות את החסה מחרקים ולייבשה, לסוגרה ולאחסנה במקרר; וכן להכין 'מי מלח'. לסעודות השבת משתדלים לאכול חמץ שאינו מתפורר.

נאמר: "כי תבנה בית חדש, ועשית מעקה לגגך". ונפסק להלכה שכל דירת אדם, שניתן לעלות על גגה, ומשתמשים בגגה, חייב להציב לגגה מעקה חזק, בגובה של עשרה טפחים (כ-80 ס"מ) לפחות, כדי שאם ייפול עליה אדם תשמש לו כמשענת לבל ימעד חלילה. דנו הפוסקים, לגבי ברכה על עשיית המעקה- יש שהביאו את דברי הראשונים לפיהם מברכים "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות מעקה", שכן במצווה זו התורה נתנה הוראה מעשיית לעשות מעקה, אלא שלמעשה לא נהוג לברך, כיון שלא משתמשים בפועל בגג.

אסרו חכמים לאדם לגדל כלב רע ואם יש צורך בהחזקתו לשם הגנה ושמירה מותר לגדלו, אך אסור לתת לו להסתובב כשאינו קשור, ואפילו אינו נושך אלא נובח בלבד, וחכמי האמת הזהירו ביותר בחומרת איסור גידול הכלבים. עוד אסרו חכמים להניח בביתו דברים העלולים לסכן את האחרים, ועל כן בעל חי שמזיק מותר להרגו ואין בכך איסור "צער בעלי-חיים", ובפרט כאשר הם מסוכנים לסביבה. כמו כן מותר להמית חרקים המפריעים לניקיונו ומזיקים למוצרי המזון בבית, ויש שכתבו שראוי לעשות זאת בצורה עקיפה כגון באמצעי הדברה שונים ולא בידיו ממש בכדי שלא תדבק בו מדת אכזריות.

אמרו חכמים ש"ברית כרותה לשפתיים", ועל כן אסור לומר דבר פורענות על אדם מישראל, וכן צריכים ההורים להיזהר שכשמדברים עם ילדיהם ומזרזים אותם דרך מורא שלא יזכירו דברי פורענות, וכותב אדה"ז שלא יוציאו מפיהם משפטי אזהרה מדבר טמא כגון "חתול או כלב ייקחוהו" כיון שישנם מזיקים ששמותם כשמות בעלי החיים הטמאים ההם, ושמא יזיקו חלילה בגופו או בנשמתו, ועל כן צריך ליזהר מאד מהרגל הלשון.

הזהירו חכמים ואמרו שחמורה הסכנה מן האיסור עד שאפילו במקרים שהקלו הפוסקים באיסורים, הרי שבדבר סכנה מחמירים. והרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת-נפשות. וכתבו הפוסקים שאין חילוק בין אם הסכנה היא טבעית או סגולית, ולכן יש להיזהר מכל הדברים שעשייתם או אכילתם ושתייתם מסוכנת, כגון מאכלים ששהו תחת המטה, וכן שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה שעבר עליהן הלילה. כמו כן לא ייתן אדם מעות בפיו שמא יש עליהן מעט זיעה, וגם מפני שיד הכל ממשמשת בהן ושמא נגעו בהן חולים המדבקים.

חג הפורים בערים שאינן מוקפות חומה הוא ביום י"ד באדר, ובערים המוקפות (מימות יהושע בן-נון) הוא ביום ט"ו באדר וביום זה נוהגים את מצוות הפורים; אלא שכאשר חל ט"ו באדר בשבת, נקרא אותו פורים "פורים המשולש", מפני שאין לקרוא במגילה בשבת שמא יבואו לטלטלה ברה"ר, ומנגד אין לְאַחֵר את קריאת המגילה ליום ראשון, מפני שהוא אחר זמן הנס, כך שמצוות חג הפורים בערים המוקפות מתחלקים לשלשה ימים, וכפי שיפורט בהלכות הבאות. ביום תענית אסתר (החל בקביעות זו ביום חמישי) י"ג באדר, כבכל שנה, נותנים בו "זכר למחצית השקל" בכל מקום, וגם בירושלים (אף הנוהגים אחרת ביתר השנים).

לכתחילה אין להסתפר בפורים שחל בערב-שבת, אך במקום הצורך ניתן להקל לכבוד השבת, ואין בזה חילוק אם מסתפר בעצמו או על ידי אחרים. כמו כן באם ציפורניו גדולות יש לגזור את ציפורניו בערב-שבת אף שהוא פורים, בכדי שלא ייכנס מנוול לשבת.

לכתחילה יש להתחיל את סעודת הפורים בבוקר, מפני כבוד השבת. ואם לא הספיק בבוקר יקיימה בשעות הצהרים המוקדמות, וישתדל להתחיל לפני תחילת שעה עשירית (כלומר, שלוש שעות זמניות לפני השקיעה), בכדי שיוכל לאכול סעודת שבת לתיאבון. וראוי שיסיים את סעודתו לפני השקיעה. האוכל סעודת פורים לאחר חצות, ראוי שיתפלל מנחה לפני כן. הנהגות השבת: מתפללים את תפילות השבת כרגיל. אין אומרים "אב הרחמים" ו"צדקתך". בקביעות זו המנהג להמשיך את ה"משתה ושמחה" גם בשבת.

בפורים שחל ביום שישי (בערי הפרזות), ניתן להמשיך את סעודת פורים עד השקיעה, ואח"כ אין להמשיך לאכול כיון שחלה חובת קידוש. במצב זה ישנה אפשרות לפרוס מפה על הפת, ולערוך קידוש באמצע הסעודה, אלא שלמעשה כיון שהנהגה זו עלולה לגרום לבלבול לא נוהגים כן, אלא המנהג הוא שמברכים ברכת-המזון, מתפללים קבלת שבת וערבית של ליל שבת, ולאחר מכן מקדשים ועורכים את סעודת ליל-שבת.