הלכה יומית

לפני התחלת התפלה יש לוודא שספר התורה (או ספרי התורה) שמוציאים, גלול(ים) במקום הראוי לקריאה של אותו היום, כיוון שאין גוללים ס"ת בציבור, מפני כבוד הציבור. מותר להוציא ספר תורה שמונח עליו כתר ובו פעמונים וכדומה המשמיעים קול גם בשבת ויום טוב – כיון שהמוציא אינו מתכוון כלל להשמיע קול, ואף אם היה מתכוון לכך אין איסור, כיון שהוא צורך מצוה שישמעו העם ויקומו בשעה שמוציאים הספר תורה. בקריאות התורה בשנה הראשונה אחרי הכנסת ספר תורה חדש לבית הכנסת – נוהגים להוציא את ספר התורה החדש ולקרוא בו.

בשעה שארון הקודש פתוח לצורך הוצאת ספר תורה, נוהגים לעמוד, ואומרים "ויהי בנסוע" ו"בריך שמיה", ולאחר מכן מוציאים את הספר תורה מארון הקודש. בר"ה וביוה"כ אחרי "ויהי בנסוע" אומרים י"ג מידות ג"פ, רבש"ע, ו'בריך שמיה'. ביו"ט אומרים י"ג מידות הרחמים פעם אחת, 'רבונו של עולם', 'בריך שמיה'. וכאשר חל יו"ט בשבת אין אומרים י"ג מדות. מי שלא הספיק לומר "בריך שמיה" לפני שסגרו את ארון הקודש, יכול לאומרו כל עוד לא פתחו את ספר התורה כדי לקרוא בו. הפותח את ארון הקודש מוציא את הס"ת, ומוסרו לש"ץ. כאשר מוציאים יותר מס"ת אחד, יטול הש"ץ את הס"ת הראשון, ואת הס"ת השני ייטול המוציא. האוחז ספר תורה, יאחזנו ביד ימין.

אם אירע והוציאו ס"ת שאינו גלול במקום הראוי לקריאה של אותו היום, אף על פי שיש בארון הקדוש ס"ת אחר הגלול במקום – ואפילו הוא מהודר יותר – אף על פי כן לא יחזירו את הס"ת לארון הקודש, אלא יגללו אותו ויקראו בו, ואף שמפני טורח ציבור אין גוללים את ספר התורה בפני הקהל, עם זאת מפאת כבוד ספר-התורה יש לציבור למחול על טרחתו.

לאחר הוצאת ספר התורה בחול ובחול המועד, ובמנחה של שבת, הש"ץ אומר את הפסוק "גדלו לה' אתי", והקהל עונים "לך ה' הגדולה . ."; ובשחרית של שבת וביום טוב, הש"ץ אומר את הפסוק "שמע ישראל" והקהל חוזר ואומר זאת אחריו, הש"ץ אומר "אחד אלקינו" והקהל חוזר ואומר זאת אחריו, ולאחר מכן אומר הש"ץ את הפסוק "גדלו לה' אתי", והקהל עונים "לך ה' הגדולה . . ". וצריך להגביה מעט את הס"ת בעת אמירת "שמע", וכן באמירת "אחד אלקינו" ובאמירת "גדלו ". באמירת "אחד אלקינו" – בימים הנוראים מוסיפים את המלה "ונורא".

לאחר אמירת הפסוקים מוליך הש"ץ את הס"ת אל שולחן הקריאה, דרך צד ימין שלו. ויאחז הס"ת כך שפני הס"ת יהיו כלפי הקהל. בשעה שמוליכים את הס"ת אל שולחן הקריאה – חייבים כל הקהל לעמוד, ואפילו השומע את קולו של הנושא ספר תורה, אף על פי שאינו רואה אותו, חייב לעמוד, ואסור להפנות את הגב אל ספר התורה . אין להסיר את ה"כתר" מהספר תורה, לפני שמעלים את הס"ת על הבימה שעליה ניצב שולחן הקריאה.

בעת הולכת ספר התורה נוהגים להביט לעבר הס"ת לאורך הדרך אל שולחן הקריאה, וכן לנשקו. עם זאת לא יוליך הש"ץ את הספר תורה למקומות שונים בבית הכנסת ויאריך את דרכו כדי שינשקו הקהל את הס"ת – אלא ילך כדרכו לכיוון שולחן הקריאה, וכל אחד ישתדל להתקרב לשם על מנת לנשק את הס"ת. ובמיוחד מחנכים את הילדים לנשק את הס"ת. הרב המגיד אמר: הלואי היו נושקים הס"ת באותה האהבה, שהיה הבעש"ט מנשק את הילדים בהולכתם אל ה"חדר". וכן אמר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב שאדם שיהיו לו במשך שבעים שנה בני חיי ומזוני רוויחי עם ארמונות והיכלות, אין לדבר כל ערך לגבי הזכות שיש לו בנשיקה אחת בספר תורה.

אמרו חכמים: "חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום", תקנה זו נתקנה ע"י דוד המלך ע"ה לאחר שבכל יום היו מתים מאה נפשות מישראל ר"ל ולא היו יודעים על מה היו מתים עד שחקר והבין ברוח הקודש ותיקן מאה ברכות בכל יום ורמוז הדבר במה שנאמר עליו "נאום הגבר הוקם על" – "על" בגימטריא ק', וסמך לדבר מן האמור "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך" – "אל תקרי מה אלא מאה", וכתב רבינו 'בעל הטורים' בדרך רמז ש"יש בפסוק ק' אותיות", ומביא עוד רמזים בזה. והן מאה ברכות שהן ליראה את ה' ולאהבה אותו ולזכרו תמיד על ידי הברכות שמברך תמיד.

אחרי הברכה פותח העולה שוב את הס"ת, ואומר בלחש, אחר הקורא. ולא יקרא בקול רם שנשמע לאחרים, כיון ששני קולות כאחד אינם נשמעים. בעת הקריאה על העולה לעמוד (ועל כן לא ישען בעת העלייה לתורה). ונהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקוראים בתורה.

אסור לעולה להפסיק בשום דיבור מתחילת הברכה שלפני העליה ועד סיום הברכה שלאחריה. אם הפסיק ודיבר, אפילו מלה אחת, בין הברכה לתחילת הקריאה – יחזור ויברך (את הברכה בלבד, אך לא יחזור ויאמר "ברכו"). ואם כבר קרא, אפילו פסוק אחד, ולאחר מכן הפסיק – אף על פי שאינו רשאי – אינו חוזר ומברך.

בגמר הקריאה נוגע העולה בטליתו בסוף מקום הקריאה ובתחילתו ומנהג הרבי לנגוע שוב בסוף, נושק הטלית במקום שנגע בס"ת. סוגרת את הס"ת, פונה לימין ומברך. העולה ממתין על הבימה עד שיעלה העולה הבא ויסיים את הקריאה שלו (עם ברכותיו), ואז יורד בין עליה לעליה. לפני שיורד מהבימה, נוגע בטליתו בספר תורה מבחוץ ונושק במקום שנגע. לאחר מכן ישוב אל מקומו בדרך הארוכה יותר, ואם הדרך משני הצדדים שווה ילך בדרך השנייה ולא בדרך שעלה.

כשמעלים אדם לתורה, יש לקרוא לו – בשמו ובשם אביו (פלוני בן פלוני), ונוהגים לקרוא לו כך אף על פי שהוא כבר עומד ליד שולחן הקריאה. כשקוראים לגר צדק לעלות לתורה, אומרים את שמו "בן אברהם". מי שאינו יודע את שם אביו – קוראים לו בשם אבי אמו. ואם גם זה אינו ידוע אומרים "בן אברהם", כמו לגר. ובפרשת בחוקותי ובפרשת תבוא, לקריאת התוכחה עולה הבעל קורא מעצמו, מבלי שיקראוהו בשמו.

מי שקראו לו לעלות לתורה – יזדרז וילך ממקומו אל שולחן הקריאה בדרך הקצרה יותר, ואם הדרך משני הצדדים שווה – ילך בצד ימין. נוהגים שהעולה לתורה עומד לימינו של הבעל קורא. קודם הברכות נוגע העולה בטליתו בתחילת מקום הקריאה ובסופו ומנהג הרבי לנגוע שוב בהתחלה, ונושק את הטלית במקום שנגע בס"ת, סוגר את הס"ת, מפנה פניו, קצת, לימין, ומברך כשהס"ת סגור. ומי שאינו לבוש טלית – יגע בספר תורה על-ידי האבנט של הס"ת.