הלכה יומית

מבואר בגמרא שכל השמנים כשרים לנר חנוכה, אפילו כאלו הפסולים להדלקת נר שבת. אלא שככל שהנר מאיר יפה יותר, כך הוא מהודר יותר, כיוון שמתפרסם בו הנס יותר, ולכן מהדרים להדליק בשמן זית, מפני שאורו צלול, ובנוסף לכך יש בו זכר לנס פך השמן. ואם אין לו שמן זית ישתמש בשמנים אחרים שאורם זך וצלול, ואם אין לו שמן כלל ידליק בנר של שעוה. ולכתחילה טוב להשתמש בשמן כשר. כמו כן יש להימנע מלהשתמש בשמן או בנר שהיה מונח תחת מטה כאשר ישן עליה אדם.

יש להקפיד שהנרות ידלקו לפחות 50 דקות, ולכן לפני ההדלקה יש ליצוק די שמן בנרות כך שיוכלו לדלוק 50 דקות, באופן שהנרות ידלקו חצי שעה אחר צאת הכוכבים, אלא שלמעשה גם כשמדליק אחר צאת הכוכבים ראוי לתת בנרות שמן בכמות שידלקו לפחות 50 דקות. בערב שבת יש לתת בנרות לפני ההדלקה די שמן כך שיוכלו לדלוק חצי שעה אחרי צאת הכוכבים. ואם אחר שהדליק את הנרות הבחין שאין בהן מספיק שמן, יכבה את הנר, יוסיף שמן, וידליק שוב ללא ברכה, או יאמר לחברו לעשות זאת בשבילו אם כבר קיבל עליו שבת.

כל סוגי הפתילות כשרים להדלקת נר חנוכה. אך מצוה מן המובחר להשתמש בפתילות מצמר גפן או בפתילות של פשתן, ואם אין לו, ידליק ביתר הפתילות. נוהגים לקחת פתילות חדשות בכל יום, ולא להשתמש שוב באותן הפתילות שהדליקו בהן אתמול וכך מנהג הרבי. ויש הנוהגים להשתמש בשל אתמול, (וכך היה מנהג כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ). וכשמשתמשים בפתילות הישנות מאתמול יש לשים את הפתילה הישנה בנר הנוסף (העומד בצד שמאל), שאותו מדליק ראשון.

נוהגים שה"שמש" יהיה של שעוה. נוהגים להניח את השמש לצד הנרות, גבוה מהם. גם כשמדליקים נרות במשך היום (כגון: בבית הכנסת, באירועים וכנסים) מניחים 'שמש' לצד הנרות. כאשר מדליקים מספר אנשים באותו מקום, ראוי שיהיה לכל אחד שמש בפני עצמו. השמש ידלק לכל הפחות במשך הזמן המחויב לבעירת הנרות. ובערב שבת לוקחים שמש גדול יותר, שידלק לכל הפחות חצי שעה לאחר צאת הכוכבים.

מצוה להדר להדליק את נרות החנוכה במנורה נאה, משום "זה א-לי ואנוהו". המדליקים בחנוכיה בעלת קנים, כדאי שישתמשו בחנוכיה שקניה באלכסון כצורת המנורה שהיתה בבית המקדש, ולא בחנוכיה שקניה בעיגול. הנרות יעמדו בשורה ישרה – לא בעיגול, ולא נר יוצא מהשורה ונר נכנס, ויש שכתבו להקפיד שהנרות יהיו מונחים באותו הגובה, ובמרחק של כ-2 ס"מ בין נר לנר. כאשר מדליקים מספר אנשים באותו מקום, יש להניח את החנוכיות עם רווח בין זו לזו כדי שיהיה ניכר מספר הנרות שמדליקים באותו לילה. בלילה הראשון מניח את הנר בצד ימין של החנוכיה, ומלילה שני והלאה מוסיף לשמאלו את הנר החדש.

השמן והפתילות שנותרו בחנוכיה לאחר היום השמיני של חנוכה, אם לא התנה עליהם שאינו מַקְצֶה אותם – עליו לשרפם במדורה בפני עצמה. ואין להשהותם לשנה הבאה. אם הנרות דלקו חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, ולאחר מכן כבו – אין קדושה בשיירי השמן. אך יש שהחמירו בכך אם לא התנה בפירוש, ולכן אם רוצה להשתמש בשמן זה לכתחילה ראוי להתנות בפירוש שאינו מַקְצֶה שמן זה. השמן הנותר בבקבוק אין בו קדושה, ומותר ליהנות ממנו.

אמרו חכמים: "בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון", כלומר שמונת ימי החנוכה אסורים בהספד ובתענית. ונפסק להלכה כי המתענה בהם, עליו להתענות תענית על שישב בהם בתענית, כדין המתענה בשבת. וכן חתן וכלה ביום חופתם לא יתענו בימי החנוכה.

נאמר בגמרא שימי החנוכה נקבעו כימי הלל והודאה, אך בשונה מפורים שבו אחת ממצוות היום היא לקבוע סעודה ומשתה, בחנוכה לא נאמר במפורש שיש חיוב לקבוע סעודה. בטעם הדבר ביארו הפוסקים, שכיוון שגזירת היוונים היתה כנגד קיום התורה והמצוות, עיקר ההודיה לה' היא על ההצלה הרוחנית. ומכל מקום לדעת הרבה פוסקים יש מצוה לקיים בחנוכה סעודות. והמנהג הוא לערוך סעודות ולשמוח ולהודות בהן על הניסים שהראה לנו ה' בימים ההם בזמן הזה, ועל ידי כך לכל הדעות הסעודות הן סעודות מצוה. ובדורנו עורר הרבי על כך שיש לנצל את ימי החנוכה לעריכת התוועדויות חסידותיות, ולדבר בהן אודות פרסום הניסים.

נוהגים לאכול בחנוכה מאכלי חלב וגבינה, מפני הנס שהיה לנו ע"י מאכל של גבינה, שנעשה ע"י יהודית, בתו של יוחנן כהן גדול, שעל ידי מאכלי החלב שהאכילה את האויב, גרמה לצימאונו ולשכרותו וכך למיתתו, ונושעו ישראל מידו. ולזכר נס זה נוהגים לאכול בחנוכה מאכלי חלב וגבינה.

מנהג ישראל לאכול מאכלים שעשויים בשמן לזכר נס השמן. אגב מנהג זה יש לציין כי בדרך כלל סופגניה שומנית (באופן של טופח על מנת להטפיח) אין לה דין של "דבר שטיבולו במשקה" שצריך נטילת ידיים לפני אכילתו – אלא אם כן הסופגניה טוגנה בשמן זית. כמו כן באכילת סופגניות, גם אם אוכל כמות של קביעת סעודה שהוא 230 גרם אין צריך ליטול ידיו, כיון שמטגנים אותן בשמן עמוק ואין עליהן תורת לחם כלל.

נאמר בגמרא שישנם הצרכים שמירה מיוחדת מפני המזיקים, ביניהם נמנים חתן וכלה. בטעם הדבר ביארו הראשונים שהוא משום שהמזיקים מתקנאים בהם, ולכן יש לשומרם מפניהם. ובפרקי דרבי אליעזר מובא טעם נוסף לכך שחתן צריך שמירה, משום שהוא "דומה למלך . . מלך אינו יוצא יחידי לשוק, כך חתן". וכתבו הפוסקים שמה שאמרו שאין חתן יוצא יחידי לשוק, אין הכוונה דווקא לשוק אלא שבכל מקום בו מצויים רבים, יש להקפיד שלא יראו את החתן בודד לבדו, ואף ביום צריך לשמירה.

בכל שמונת ימי חנוכה, וכן בערב חנוכה החל מחצות היום, אומרים בברכת המזון "שיר המעלות". כמו כן בכל שמונת ימי חנוכה – החל מליל כ"ה כסלו – מוסיפים בברכת המזון "ועל הניסים", בברכה שניה לפני "ועל הכל". אולם ב"ברכה מעין שלוש" אין מזכירים את חנוכה כיון שתיקנו להזכיר את חנוכה רק היכן שיש הודאה (בתפלה, ובברכת המזון).