הלכה יומית

בלילה רכה ביותר ונאפית דק מאוד (כגון "בלינצעס") ברכתה מזונות. וגם כשאוכל בשיעור קביעת סעודה- מעיקר הדין ברכתם "מזונות", אלא שכשרוצה לאכול מהם כשיעור ד' ביצים (230 גר') יש להחמיר וליטול ידיו תחלה ולברך המוציא על לחם גמור. עיסה שבלילתה עבה, אע"פ שנאפית דק מאוד (כגון "לאפה" "טורטייה") – ברכתה המוציא.

נאמר בגמרא: "הרואה את הקשת בענן . . מברך . . ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו". וכך אף נפסק בשולחן ערוך. בקשר למנהגנו בברכת הקשת התעוררה שאלה האם אכן מברכים אותה מפני שאדה"ז השמיטה. אך למעשה הורה הרבי שמנהגנו לברך ברכת הקשת, והטעם שלא הביאה אדה"ז מפני שלא הייתה מצויה במדינתו.

על אף שנתקנה ברכה על ראיית הקשת הזהירו חכמים שלא להסתכל על הקשת זמן ממושך, וראו זאת בחומרה, עד שאמרו שהמסתכל בקשת "לא חס על כבוד קונו" ו"עיניו כהות". טעם האיסור הוא, משום שהקשת מסמלת את כבוד ה’, כפי שנאמר בנבואת יחזקאל: "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם .. הוא מראה דמות כבוד ה'". כך שאין זה מן הראוי להביט בה, כפי שאין להביט, כביכול, בכבוד שמים ('מעשה מרכבה'); אלא שהבטה קצרה לצורך הברכה מותרת, אך אחר-כך אין להסתכל בה עוד.

דין ברכת ראיית הקשת כדין ברכת הברקים והרעמים שאין מברכים עליהם אלא פעם אחת ביום, ונפטר בברכתו הראשונה על כל הפעמים שיראה במהלך אותו היום, אבל אם התפזרו העננים ושוב נתקדרו השמיים ונראתה הקשת מברכים שוב. או אפילו לא התפזרו העננים אך הוא ישן שנת לילה ונראתה הקשת יברך.

את ברכת הקשת מברכים אפילו באמצע התפלה חוץ מפסוק ראשון של קריאת-שמע וברוך שם ותפילת שמו"ע. ואם נמצא הוא במקום שאינו נקי, אם יכול לצאת מיד למקום נקי ולברך בתוך כדי דיבור, חייב לעשות כן. ומובן שאם התחייב בנטילת ידיים (כשידיו מטונפת) אף ייטול ידיו קודם. ואם יתכן שלא יספיק לעשות זאת בתוך כדי דבור – יברך בלא שם ה' והזכרת מלכות כשייצא.

דנו הפוסקים האם מותר למי שראה את הקשת לספר לחברו שנראית הקשת, בכדי שיוכל אף-הוא לברך. שכן, אי ראיית הקשת מסמלת דבר חיובי, כפי שאמרו חז"ל שבדור זכאי כבדורו של רשב"י לא נראתה הקשת. לעומת זאת הופעת הקשת אינה מהווה סימן חיובי. וכיוון שנפסק להלכה שאין ראוי לספר דבר רע, יש שכתבו שיש להימנע מלשתף אחרים בהופעתה של הקשת (אבל יש המתירים לספר). וכתבו הפוסקים, שאף מי שהסבו את תשומת לבו להופעת הקשת, אינו חייב להפנות מבטו לראותה בכדי לברך על ראייתה.

דנו הפוסקים לגבי הקשת הנראית לעיתים על-גבי מפלי מים האם לברך עליה, ולמעשה כתבו הפוסקים שאין לברך (בשם ומלכות) בראיית קשת הנוצרת על גבי מפלי מים, מפני שברכת הקשת נתקנה רק על הקשת שנראית לעתים ברקיע השמיים לאחר הגשמים, שכן תוכנה של הברכה היא על אות הברית בין הקב"ה לבין באי עולם באמצעות הקשת שבענן.

קודם שאלת ובקשת הגשמים קבעו חכמים להזכיר שבחו של ה', על שהוא "משיב הרוח ומוריד הגשם". ותקנו לאמרו בשמיני עצרת, מפני שבחג הסוכות נידונים על המים, ולכן קשרו את הבקשות והתפלות על ירידת הגשמים עם ימי החג (ולא הקדימו לתחילת החג כיון שגשם בחג הסוכות אינו סימן ברכה). אולם שאלת הגשמים עצמה, כלומר – בקשת "ותן טל ומטר לברכה" נדחית עד לליל ז' מר חשוון, תוך התחשבות בעולי הרגל שבאו מרחוק, ולכן דחו את תחילת בקשת הגשמים בחמישה עשר יום, בכדי שאחרון עולי הרגל, שבא מנהר פרת, יספיק לחזור לביתו מבלי שירד עליו גשם בדרכו.

לאחר סיום אמירת הפסוקים פותחים את ארון-הקודש ומוציאים כל ספרי-התורה כשהם מעוטרים בכתריהם. לאחר מכן אומרים את נוסח ההקפה תוך כדי שמקיפים את בימת הקריאה, ובתום ה'הקפה' רוקדים עם ספרי-התורה. ונוהגים שהגבאי מכריז לאחר כל הקפה "עד כאן הקפה א'" וכו'. אחרי כל הקפה מחזירים את ספרי-התורה להיכל. בסיום ההקפות (לאחר החזרת ספרי-התורה להיכל) אומרים 'עלינו-לשבח' וקדיש יתום. בהקפות ביום שמחת-תורה לאחר אמירת פסוקי 'אתה-הראת' מוציאים את כל ספרי-התורה ומקיפים את בימת הקריאה שלוש וחצי הקפות ברצף, ואומרים כל סדר ההקפות. לאחר אמירת כל נוסח ההקפות רוקדים עם ספרי-התורה. מחזירים את כל ספרי-התורה להיכל.

בשמחת-תורה כל אחד ואחד מהקהל עולה לתורה, כולל הילדים, על כן ניתן להתחלק למספר מנינים, בחדרים שונים, כך שבכל מנין יהיה מספר מועט של אנשים, ואפשר לקרוא כמה פעמים עד שישי. או (בשעת הדחק) שעולים בכל עליה כמה קרואים, ומברכים יחד. לעליית חמישי עולים "כל הנערים", המנהג הוא שגדול עולה עמהם ומברך, והוא מוציא את הילדים ידי חובת הברכות – אך הילדים אינם מברכים בעצמם. אין נוהגים לפרוש טלית מעל הנערים. וכן אין מנהגנו באמירת "המלאך הגואל".

אם יש רק ספר תורה אחד יקראו את שלוש הקריאות באותו הספר. כאשר ישנם שני ספרי תורה נחלקו הפוסקים כיצד לנהוג, ולמעשה כתבו פוסקים רבים שבסיום הקריאה בספר הראשון בפרשת 'וזאת הברכה' והגבהתו (בזמן שהגבאי מברך את העולים לתורה לחתן בראשית וכדומה) גוללים מיד את הספר הראשון לקריאה השלישית, כך שמיד עם תום הקריאה השנייה יהיה הספר מוכן, בכדי שלא לגרום טורח לציבור, וקוראים בספר התורה השני לחתן בראשית, וחוזרים ולוקחים את הספר הראשון למפטיר.

בערב יום הכיפורים נוהגים לקחת תרנגול ולשחטו, פעולה זו מכונה בשם "כפרות", כשם שהיה שעיר המשתלח לעזאזל מכפר בזמן המקדש. ונהוג שהתרנגול יהיה לבן על משקל הכתוב: "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו". בין המטרות של מנהג זה הוא לעורר את האדם לתשובה ע"י שיחשוב שכל מה שעושים לעוף הזה, הכל היה ראוי לבוא עליו; ועל ידי תשובתו, הקב"ה מסלק הגזירה מעליו.