עש"ק פרשת וארא ה'תשפ"א

כיוון שישנה השפעה רבה לדברים ששומע התינוק או רואה על המשך חייו, ויתירה מזו הנהגת האם בתקופת הריונה משפיעה על הוולד, לכן מנהג נשים צדקניות שבתקופת ההריון ואפילו לפניה מוסיפות כמה וכמה ענייני זהירות והידור בתורה ומצוות לטובת הוולד. ומקפידות שמיד עם הוולדו יזהרו שלא יראו תמונות וצעצועים של חיות ועופות טמאות, כיוון שכח הראייה משפיע רבות על האדם ונחקק הדבר בתודעת הילד.

מנהג ישראל לתלות את מזמור "שיר למעלות" בחדר היולדת והוולד, וכן בבית היולדת כסגולה לשמירה ליולדת ולוולד. מעבר לכך שמהווה הדבר כשמירה, יש בכך תועלת רבה שמיד בצאתו לאוויר העולם יהיה הילד מוקף בענייני קדושה. כמו כן מעורר הרבי כי יש לרכוש לילד ספרי קודש וקופת צדקה ולהניחם בחדרו, ואחד מבני המשפחה ילמד בחדרו מתוך ספריו לזכותו, יתפלל בסידורו האישי ואף ייתן לצדקה בקופתו הפרטית שבחדרו.

נהוג לתת לתינוקות לנשק את המזוזה קודם השינה, ונהגו נשים צדקניות להרדים את תינוקותיהם בשיר ערש שתוכנו אודות לימוד התורה הקדושה. ומיום המילה והלאה נהוג ליטול ידי התינוקות כשמתעוררים בבוקר – שלוש פעמים לסירוגין, והנזהר מנגיעת הקטן במאכלים לפני נטילת ידיים מיום המילה ואילך "קדוש יאמר לו". ונהגו נשים צדקניות לומר "מודה אני" עם התינוק אף שאינו יודע לדבר, וכשמתחיל לדבר מחנכים אותו לומר "מודה אני" מיד בקומו משנתו בבוקר קודם נטילת הידיים.

גיל החינוך למצוות עשה הוא מהעת בה הילד מתחיל להבין את תוכן המצווה, ומאז מתחיל חיוב החינוך על ההורים. וקודם גיל זה אין עליהם חיוב בחינוכו למצוות עשה, ולגבי האכלת התינוק, למרות שהילד איננו מבין כלל בכשרות האכילה, אסור לכל אדם לתת לו מאכל האסור. אולם באם המאכל אינו אסור מצד עצמו, אלא שמצד הזמן אסור לגדול לאכול, כגון קודם קידוש, על כך אין מקפידים עם הקטן ונותנים לו לאכול, ואין זה נחשב כאילו מאכילים אותו איסור, כיוון שהמאכל עצמו מותר באכילה וכל האיסור הוא מחמת הזמן, ועל כן אין לענותו ויש לתת לו לאכול אף קודם הקידוש.

צוו חכמים: "קטן שבא לכבות (בשבת) אין שומעין לו, מפני ששביתתו עליהן", וכן נפסק להלכה שקטן המכבה דליקה (לדעת אביו) – "צריך למחות בידו". חיוב זה הוא לא רק עבור הוריו, אלא על כל אדם: מלאכה אסורה כגון אור שכבה בשבת, ורוצה הקטן להדליקו בפני מבוגרים יש חיוב עליהם למחות בו גם אם לא הגיע לגיל חינוך, כיוון שכוונתו בעשייתו היא עבור הגדולים. ואם עושה זאת רק להנאתו כגון שמדליק ומכבה אור בחדר שלא נמצאים בו אנשים (אם הגיע לחינוך) חיוב המחאה היא על הוריו.

נהגו ישראל להביא את הילדים לבית הכנסת לנשק את ספרי-התורה, ולחנכם (בגיל שמסוגלים לכך) להקשיב לקריאת-התורה, תוך השגחה שלא יפריעו במהלך התפלה וקרה"ת. וכן נהגו להביא את הקטנים שהגיעו לחינוך, לבית-הכנסת לשמוע את התקיעות בראש-השנה, ולהקפות בשמחת-תורה; וכן לשמיעת קריאת-המגילה, ומפורסם המנהג עליו עורר הרבי אודות הבאת התינוקות לשמיעת עשרת-הדברות; בכמה הזדמנויות דיבר הרבי אף על הבאת ילדות לבית-הכנסת ואף לעזרת-הגברים ואפילו לאחר גיל שלוש עד שיגיעו לכלל חינוך והבנה בזה. אלא שילדות מעל גיל שלוש המובאות לבית-הכנסת, חייבות כמובן להתלבש בצניעות הראויה.