עש"ק פרשת צו ה'תשע"ט

נאמר: "וכתבתם על מזוזות ביתך", ולמדו חכמים שחיוב המזוזה הוא בבית הראוי לדור בו, ובית שאין בו ארבע אמות על ארבע-אמות (מטר ו- 92 ס"מ על מטר ו- 92 ס"מ) אינו ראוי לדירה ופטור ממזוזה; ודנו הפוסקים אודות חדר שצר ורוחבו פחות מארבע-אמות אך הוא ארוך ובסך הכל גודלו כחדר של ארבע אמות על ארבע אמות, האם חייב במזוזה. ולמעשה כתבו הפוסקים לקבוע בחדר זה מזוזה ללא ברכה.

את המזוזה קובעים בכל פתחי החדרים, ויש להשתדל שלא להשתמש בחדר עד שיקבע בו מזוזה; בחדרי פעוטות אם המזוזה הקבועה בחדר ממוקמת בחלל החדר כשהדלת סגורה, צריך שתהא מכוסה בבית מזוזה שאינו שקוף, ודי בכיסוי אחד כיוון שהמזוזה מחוברת לקיר, ואם המזוזה אינה בתוך חלל החדר כשהוא סגור אין כל חשש כשסוגר הדלת; חדרי שירותים ואמבטיה וחדרים ארעיים כסוכה פטורים מן המזוזה; לגבי פתחי החנויות שמעיקר הדין פטורים משום שלא נועדו למגורים, כתבו הפוסקים לקבוע מזוזה ללא ברכה, וכן ברכבים המשמשים כמגורים קובעים מזוזה ללא ברכה.

את המזוזה יש לקבוע על מזוזת-הפתח הימנית, בשליש העליון שלה. יש לקבוע אותה באלכסון, כך שהקצה העליון שלה – שעליו האות "ש" – יהיה מופנה פנימה, בכניסה הראשית נקבע הדבר על פי צד ימין של הנכנס לבית, אולם בפתחים של חדרים פנימיים קובעים זאת לפי מבנה הדלת ( – "היכר ציר"). כשהדלת נפתחת לתוך החדר נקבעת המזוזה בצד ימין של הנכנס אל החדר. כשהדלת נפתחת אל מחוץ לחדר נקבעת המזוזה בימינו של היוצא ממנו. ובפתחים שיש בהם דלתות הזזה קובעים את המזוזה לצד שבו נמצאת המסילה של הדלת. את המזוזה יש לקבוע בחזקה במסמרים או בדבק חזק, אך לא בדבק נייר רגיל שאינו מחזיק לאורך זמן, ובאם נפלה המזוזה כתבו הפוסקים שבהחזרתה יש לברך עליה.

מעיקר הדין יש לבדוק את המזוזה בבית הפרטי פעמיים בשבע שנים, אלא שבדורנו עורר הרבי בהזדמנויות שונות על חשיבות בדיקת המזוזה לכל הפחות פעם בשנה; כאשר מסירים את המזוזות לצורך בדיקה ראוי לסמנם ולהשתדל בהחזרתם לקבוע כל מזוזה במקומה כיוון שבבית ישנם חילוקים ברמת החיוב במזוזה בין פתחי החדרים, ובכדי שלא להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה ראוי לשמר את מקומם. מזוזות ששהו בבדיקה יותר מלילה אחד מברכים על קביעתם.

בתי מלון ודומיהם פטורים ממזוזה ב-30 יום הראשונים למגורים בהם. כיון שחובת המזוזה היא בעיקר על השוכר, וכיוון שעבורו המקום חדש, ולכן פטור השוכר ממזוזה עד ל30 יום. עם זאת, ראוי שבעליי המקום יקבעו מזוזה. אך כאשר שוכרים או מחליפים דירה באזור אחר, והדירה אינה דירת נופש במשך כל השנה אלא דירת מגורים, השוכרים חייבים במזוזה.

נאמר בגמרא: "המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה וכשהוא יוצא לא ייטלנה"; וביארו הראשונים שהוא משום בזיון למזוזה בנטילתה, או משום מזיקין שיבואו לבית. העובר דירה ובעל הבית אינו מעוניין במזוזות, כשיש חשש שהם יבואו לידי בזיון ודאי מותר להסירן כדי למונען מכך. אולם, אם אין חשש לביזיון המזוזות אין להסירן. אלא שבעל המזוזות רשאי לדרוש מבעל הבית שישלם את תמורתן או ישיב אותן כשיקבע מזוזות אחרות. וכשבעל הבית אינו מסכים לשלם יש שהתירו להסירן כשיש בזה הפסד מרובה, אך יש שאסרו זאת, כיון שבהסרת המזוזות יש סכנה.