אבנט לתפילה

למנהגינו אברכים נשואים לובשים אבנט בזמן התפילה. הטעם לאבנט זה:
ישנם 2 סוגי אבנט שהאדם צריך ללבוש בעת התפילה:
1. אבנט שמטרתו להפריד בין ליבו לערווה. אבנט זה הינו דבר שחייבים ללובשו בעת התפילה.
2. אבנט המהדק את הבגדים לאדם ומוסיף לו יופי. על אבנט זה כותב בעל הבית יוסף: "צריך לאזור אזור בשעת התפלה, אפילו יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערוה, משום הכון [לקראת א-לקך ישראל]. אמנם המגן אברהם חולק על זה ואדמו"ר הזקן אינו מביא הלכה זו, אבל וודאי הוא שזה מנהג חסידות
יש להבהיר: לגבי האבנט לתפילה כותב הרבי "ובמה שכתב אודות חגירת אבנט (גארטל) בשעת התפילה, – הנה.. אנ"ש נהגין בזה לאחרי הנישואין".
"ענין האבנט הוא… "הכון לקראת אלקיך ישראל".. דכל אחד משאר הבגדים (שכ"א שייך לחלק אחר דהגוף) מורה על עבודה פרטית, השייכת לחלק מסויים של האדם, משא"כ האבנט מורה על הכנה כללית לעבודה, והוא הביטול הכללי של האדם, בהכינו את עצמו לעמוד לפני המלך". מכיוון שהאבנט מוסיף ביופי ובסדר הבגדים כותב האריז"ל שיש ללבוש אבנט יפה יותר ומהודר יותר בשבת. הסיבה לכך על פי קבלה: ביום השבת מאיר אור נעלה יותר מבשאר ימי השבוע, אשר על כן אף האבנט צריך להיות יפה ומהודר יותר מבשאר השבוע.
"אבנט ע"פ חסידות "הוא כנגד המקיף דיחידה, שענינה של יחידה שבנפש הוא — "יחידה לייחדך", שנעשה חד עם קוב"ה, יחידו של עולם. ויש לומר, שזהו גם הטעם… [ש]"מקיפו ומחזירו כרך ע"ג כרך", היינו שאינו מסתפק בהכנה דכריכת האבנט סביב כל גופו פעם אחת, אלא "מקיפו ומחזירו כרך ע"ג כרך" כו"כ פעמים, שבזה מודגשת המסירה והנתינה להקב"ה בתכלית השלימות, מצד עצם הנשמה, בחי' יחיד"ה.
אצל בחורים: בחב"ד בשנים עברו בפשטות היו לובשים גארטל מהבר מצווה (וכן נהג הרבי המהר"ש), ברם האדמו"ר הרש"ב צווה שכל הבחורים בליובאויטש יסירו את האבנט וכן כותב הרבי שלובשים רק לאחר הנישואין.
יש להעיר אבנט זה אינו כולל את האבנט שעל הציצית.