דילוג לתוכן
בחזרה לדף הבית

אין מוצרים בסל הקניות.

לכל המאמרים

אבנט לתפילה

//

0 תגובות

//

1 דקות קריאה

//
מכון הלכה חב"ד

למנהגינו אברכים נשואים לובשים אבנט בזמן התפילה. הטעם לאבנט זה:

ישנם 2 סוגי אבנט שהאדם צריך ללבוש בעת התפילה:

  1. אבנט שמטרתו להפריד בין ליבו לערווה. אבנט זה הינו דבר שחייבים ללובשו בעת התפילה.
  2. אבנט המהדק את הבגדים לאדם ומוסיף לו יופי. על אבנט זה כותב בעל הבית יוסף: "צריך לאזור אזור בשעת התפלה, אפילו יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערוה, משום הכון [לקראת א-לקך ישראל]. אמנם המגן אברהם חולק על זה ואדמו"ר הזקן אינו מביא הלכה זו, אבל וודאי הוא שזה מנהג חסידות

יש להבהיר: לגבי האבנט לתפילה כותב הרבי "ובמה שכתב אודות חגירת אבנט (גארטל) בשעת התפילה, – הנה .. אנ"ש נהגין בזה לאחרי הנישואין".

"ענין האבנט הוא … "הכון לקראת אלקיך ישראל" .. דכל אחד משאר הבגדים (שכ"א שייך לחלק אחר דהגוף) מורה על עבודה פרטית, השייכת לחלק מסויים של האדם, משא"כ האבנט מורה על הכנה כללית לעבודה, והוא הביטול הכללי של האדם, בהכינו את עצמו לעמוד לפני המלך". מכיוון שהאבנט מוסיף ביופי ובסדר הבגדים כותב האריז"ל שיש ללבוש אבנט יפה יותר ומהודר יותר בשבת. הסיבה לכך על פי קבלה: ביום השבת מאיר אור נעלה יותר מבשאר ימי השבוע, אשר על כן אף האבנט צריך להיות יפה ומהודר יותר מבשאר השבוע.

"אבנט ע"פ חסידות "הוא כנגד המקיף דיחידה, שענינה של יחידה שבנפש הוא — "יחידה לייחדך", שנעשה חד עם קוב"ה, יחידו של עולם. ויש לומר, שזהו גם הטעם … [ש]"מקיפו ומחזירו כרך ע"ג כרך", היינו שאינו מסתפק בהכנה דכריכת האבנט סביב כל גופו פעם אחת, אלא "מקיפו ומחזירו כרך ע"ג כרך" כו"כ פעמים, שבזה מודגשת המסירה והנתינה להקב"ה בתכלית השלימות, מצד עצם הנשמה, בחי' יחיד"ה.

אצל בחורים: בחב"ד בשנים עברו בפשטות היו לובשים גארטל מהבר מצווה (וכן נהג הרבי המהר"ש), ברם האדמו"ר הרש"ב צווה שכל הבחורים בליובאויטש יסירו את האבנט וכן כותב הרבי שלובשים רק לאחר הנישואין.

יש להעיר אבנט זה אינו כולל את האבנט שעל הציצית.

מקורות: לקו"ש ח"ט עמ' 276. או"ח סע"ד וסע"ה, ס"צ,כו ובשו"ע הרב שם כד. שו"ע או"ח סצ"א,ב ומ"ב סצ"א. לקו"ש חל"ו עמ' 159. לגבי אבנט המיוחד לשבת יש להעיר שהרבי נוהג ללבוש את אותו אבנט בשבת ובימיות החול ומפי השמועה היה זה אבנט משי שזור בעל יח גדילים, על הציצית הרבי לובש הרבי אבנט דק – בקודש פנימה עמ' 17. ספה"ת מהר"ש עמ' 12. שמועות וסיפורים ח"ג ע' 240, הרה"ת ר' יהודה ליב גרונר סיפר: בשנת תשי"ג נכנסתי פעם לרבי ובאותה הזדמנות אמר לי גם אודות חגירת אבנט: "און די זעלבע זאך וואלט מען געדארפט איינפירן מ'זאל טראגן א גארטל אויך פאר די חתונה" (מהבר מצוה), כיון שאותו הטעם שלובשים אחרי החתונה קיים גם לפני כן, "נאר מען וועט זאגן אז איך פיר אריין פוילישע מנהגים, וועל איך ניט שפארן אויף דעם" – תשורה חן י"א אדר תשנ"ח ע' 11. לכללות הענין: תשורת צייטלין כא סיון תשע"ה עמ' לא ואילך, תשורת חתונת ולהלם – טבעת נישואין, בית משיח גליון 354 עמ' 90-91, אנציקלופדיה תלמודית ערך אבנט, לקו"ש חל"ו תצווה שיחה ב, יש להעיר שבעת היחידות נהוג שבחורים לובשים אבנט מתחת לחליפה ולא בהבלטה – ימי בראשית עמ' 55. לגבי אבנט שעל הציצית: ראה ציצית הלכה למעשה פ"ד סכ"א ופ"ח סט"ו וראה ספה"ש תרצ"א עמ' 208, התוועדויות תנש"א ח"א ע' 209 הערה 51: "ובפרט כשמנהגו (של חבירו) לחגור ב' אבנטים [שוה"ג: כמו הכהן גדול שהי' חגור באבנט על הכתונת, ובחשב האפוד (שאף שהי' מחובר לאפוד ה"ה "שם לבד", חגורה) על המעיל – ודוגמתו בכאו"א מישראל, "ממלכת כהנים", "כהנים גדולים" (בעה"ט יתרו יט, ו)], אבנט א' מבחוץ ואבנט א' מבפנים, כדי להיות חגור באבנט כל היום, וללא חשש דמחזי כיוהרא".

פעולות פוסט

קבל את עלון שונה הלכות ישר אליך!

הקהל מדבר

0 תגובות

הצטרפו לשיחה והשאירו תגובה

הוספת תגובה

הוספת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

צור קשר בוואטסאפ