איפה השרוול?

במסגרת שיפוץ כללי שערך זלמן לביתו, הזמין זלמן את חברו דודי השרברב (אינסטלטור) ע"מ שיחליף לו את כל מערכת האינסטלציה שבביתו אשר נרקבה והתקלקלה במהלך השנים.
סיכם זלמן עם דודי השרברב שהצנרת החדשה תהיה "פקסגול", דהיינו צנרת פלסטיק מיוחדת המותאמת להעברת מים קרים וחמים המונעת חדירת חמצן אל המים (מה שמונע קורוזיה ושאר תופעות לוואי בצינור), ובנוסף לכך צנרת זו תהיה מושחלת בשרוול מיוחד, כך שאם קורה פיצוץ בצנרת – ניתן לאתר את מקום הנזילה בצינור המסוים (המחובר לצינור הראשי המחלק את המים לכל חלקי הבית) ואף ניתן להחליפו ביתר קלות על ידי שליפתו מהשרוול והחדרת צינור חילופי תחתיו לתוך השרוול בלי כל קושי וסיבוך, כך שבעת נזילה נמנע הצורך מלשבור קירות או מלעקור ריצוף ע"מ להחליף צינורות.
לאחר התיקון, גליה זלמן לאכזבתו הרבה, כי דודי אמנם התקין מערכת צנרת פלסטיק "פקסגול" אך לא הרכיב שרוולים למערכת וע"כ נתקבלה צנרת רגילה, שבמידה ויארע בה פיצוץ קיים קושי לאתר את מקום הפיצוץ וכמו"כ יהיה צורך לשבור קירות או ריצוף על מנת לתקן ולהחליף את הצינור.
וכעת תובע זלמן את דודי השרברב שיחזור על כל מלאכתו מחדש, והפעם – יעשה כמו שביקש וישחיל את הצנרת בשרוולים בתוך הקירות, כאשר לטענתו, מאחר והוא (דודי השרברב) לא ביצע את מה שנדרש וסוכם – הרי שלא מגיע לו פרוטה על כל מה שעשה, ע"כ דורש זלמן שיעקור את הריצוף ואת כל הצינורות ויתקין מחדש את הצנרת עם שרוולים כפי שנקבע מראש.
לעומתו משיב דודי שהמלאכה כבר נעשתה ואין להשיב את הקיים, ומכל מקום מוכן הוא לספוג את הפחת בין שווי מלאכה של צנרת עם שרוולים למלאכה של צנרת ללא שרוולים.
ונשאלת השאלה מי הוא הצודק: האם זלמן צודק בדרישתו ואין הוא חייב לשלם פרוטה על מה שעשה דודי שלא כרצונו, או שמא דודי צודק (על אף טעותו) וע"כ יהיה חייב זלמן לשלם לו? וא"כ – כמה?
תשובה בקצרה: אף ששינה דודי השרברב ממה שסוכם עמו, מכל מקום הרי עשה צנרת טובה (אך לא מושלמת) בדירה וגרם לשבח בדירה, על כן חייב זלמן לשלם לו רק את מחיר החומרים וכן את עלות המלאכה בלבד (ללא רווח). כן הוא במקרה רגיל, אך אם רואה הדיין בבי"ד שזלמן מחשיב עבודה זאת להיזק ממש, עד כדי כך שאף אם היה קונה בית חדש היה מחליף הצנרת לסוג שרצה (אף שהיא חדשה לגמרי) – פטור זלמן מלשלם.
תשובה בהרחבה: נפסק להלכה שאדם שנתן עץ לחברו הנגר וביקשו שיכין לו ספסל, ולאחר מכן גילה שהנגר הכין מיטה במקום הספסל שביקש, וכעת רוצה בעל העץ שלא לקבל את התוצר (ואז: או שבעל העץ לא ישלם כלום ויקח את המיטה כמות שהיא, או שישלם לו הנגר על העץ וישאיר לעצמו את המיטה שהכין) – אין שומעים לו, היות וכהגדרת הגמ' "אין אומן קונה בשבח כלי", דהיינו שאין השינוי שעשה הנגר בעץ הופך את העץ להיות שלו, אלא העץ שייך לבעליו המקוריים, והשינוי אינו נעשה אלא להשבחת העץ (להופכו מחומר גלם לחומר בעל שימוש), על כן יהיה חייב המזמין לשלם על ההזמנה, אך כמובן שישלם תשלום פחות (אם ההוצאה יתירה על השבח – משלם את השבח, ואם להיפך – משלם רק את ההוצאה שהוציא בעל המלאכה).
אך באם טוען בעל העץ שאינו חפץ במיטה זו כלל ואין לו שום שימוש בה, ומוטב לו אם לא היה עושה כלל את המיטה אלא משאיר את העץ כמות שהוא, וכעת אין שום דרך להחזיר את המצב לקדמותו (מלבד לעשות הכל מחדש) – פטור מלשלם על מלאכתו של הנגר, היות ואין לו שום שבח במה שעשה הנגר, ואדרבה – הזיק את העץ שלו (שכרגע הינו חתוך בצורה שאינו יכול להשתמש בו למה שרצה), ועל נזק לא משלמים.
אמנם באם התרצה בעל העץ לקבל את השינוי שעשה לו הנגר, או בכל מקרה שרואים שאין טענותיו אלא כקפידא על הנגר על שלא עשה מה שביקשו (אך בפועל מרוצה הוא (חלקית עכ"פ) ממה שעשה הנגר ויכול להשתמש במיטה בדרך כזו או אחרת, אם לעצמו ואם למוכרה) – חייב לשלם לו את ההוצאה או את השבח, הנמוך מבניהם.

וכן יהיה הדין אף במקרה שלנו:
היות ובכל מקרה סביר על אף שאין זו הצנרת שרצה זלמן – מכל מקום הרי כעת יש לו צנרת שמתפקדת בדירה – שבח הוא לו וחייב לשלם לו על החומרים ועלות העבודה ללא רווח, אך אם ניכר לדיין בבית הדין שהלה היה מבקש בכל מקרה להחליף את הצינורות (אף אם היה קונה בית חדש) – הרי שאין זה אלא נזק עבורו ופטור מלשלם.