אני ה' רופאך – ענייני רפואה

לימודי רפואה לכוהנים

ביקור במרכזים רפואיים עבור כהנים, עשוי להיות כרוך באיסורים שכן הזהירה התורה את הכוהנים להישמר שלא להיטמא למת ואף שלא להיכנס לחדר בו נמצא המת ('אוהל המת'). הדבר תלוי בשאלות רבות ולמשל האם רוב המאושפזים הנם יהודים או גויים (כגון בחו"ל), ועל כן כהן הנדרש לבקר בבית רפואה בעבורו או לשם ביקור קרוביו ישאל רב מורה הוראה, ויעשה זאת על פי הנחייתו[1].

דנו הפוסקים האם מותר לכוהנים ללמוד רפואה, שכן יתכן שיש בו צורך הצלת-נפשות. למעשה פוסקים רבים כתבו שהדבר אסור בגלל ההכרח לגעת בגופות מתים במהלך הלימודים, איסור זה קיים גם בחו"ל מחשש נגיעה במת גוי, שאסורה אף היא. אולם מותר לכוהן לשמש אח במרכז רפואי, אם יש הכרח בדבר לצורך פרנסתו או לטיפול בחולים; אלא שעליו להתנות מראש עם הנהלת המרפאה, שבכל מקרה של מת, או גסיסה חלילה, יוכל לצאת מן הבניין עד שיפנו את הנפטר[2].

קביעת ניתוחים בסמיכות לשבת

לכתחילה אין לקבוע טיפול רפואי כניתוח וכיו"ב בשלשה הימים הסמוכים לשבת. טעם הדבר הוא משום שהדבר כרוך בדרך כלל בצער סחרחורות וכדומה וישנו חשש שהדבר יפריע לעונג שבת. (ולכן גם כאשר ידוע שהניתוח הינו קצר וקל, ואינו כרוך באשפוז, ראוי להימנע מלעשותו בערב שבת). זאת ועוד, במקרה שייתכן ויידרש מהמנותח לעבור סדרת טיפולים ובדיקות ויחללו את השבת בגללו, במצב זה קביעת הניתוח סמוך לשבת מהווה איסור וודאי. אלא שכל זה הוא רק כשמועד הניתוח ניתן לקביעה מראש יש לדרוש שיתבצע בשלשת ימי השבוע הראשונים, אך כשדחיית הניתוח כרוכה בסיכון חיי האדם –כמובן שאין לדחותו[3].

 ניתוחים פלסטיים לנשים ולגברים

דנו הפוסקים בשאלה האם ניתוחים קוסמטיים להסרת מומים מותרים, או שמא ניתוחים שלא לצורך רפואי אסורים כשם שאסור לאדם לחבול בעצמו. ונמקו הפוסקים להיתר שחבלה האסורה היא רק כשהיא דרך בזיון, אך לצורך נוי מותר כשאין סכנת-נפשות בדבר. לגבי ניתוחים פלסטיים לגברים הדבר מהווה בעיה משום איסור "לא-ילבש" האוסר על גבר להידמות לאשה, אלא שנטו הפוסקים להקל לצורך הסרת מומים וכתמים שונים להחזיר את מראה האדם למצבו הרגיל, ויש שהתירו אפילו במומים שהיו עמו מעת לידתו, כיוון שהסרתם מחזירה אותו למראה שאר בני האדם, אולם כשמראהו מראה רגיל אלא שמעוניין בניתוח פלסטי לשם נוי, הדבר אסור, ומצד החששות שבדבר יש להיוועץ עם מורה הוראה אודות כל טיפול לגופו[4].

[1] ראה במדבר יט, יד; ב"מ קיד, א; טוש"ע ונ"כ יו"ד סשע"ב; ציץ אליעזר חט"ז סימן לג; נשמת אברהם ח"ב יו"ד סשל"ה סק"ד; שו"ת מעשה חושב ח"ד סכ"ח; 'מוריה' שנה שלושים ואחת גליון א – ג שסא-  שסג שבט תשע"א; קובץ מבית לוי ט.

[2] ב"מ קיד, א; טוש"ע ונ"כ יו"ד סשע"ב; שו"ת מהר"ם שיק או"ח סש"ג; אג"מ חיו"ד ח"ג סקנ"ה; ציץ אליעזר חי"ז ס"ח; אנציקלופדיה הלכתית-רפואית ערך כהן, ח"ד, ע' 81 ואילך.

[3] שבת יט, א; שו"ע אדה"ז או"ח סרמ"ח ס"א; לקו"ש חט"ז ע' 518; פסקי תשובות סרמ"ח אות ד.

[4] ראה טוש"ע ונ"כ יו"ד סקנ"ו ס"ב וסו"ס קפב וחו"מ סת"כ סל"א; שו"ע אדה"ז או"ח סו"ס שב וחו"מ הל' נזקי גוף ונפש ודיניהם ס"ד; אג"מ חו"מ ח"א סק"ג, חו"מ ח"ב סס"ה-ו; יבי"א ח"ח חו"מ סי"ב; מנח"י ח"ו סק"ה; צי"א חי"א סמ"א אות ח.