בדיקת טריפות בעופות חלק ד'

בהמשך למדור קודם בו נתבארה שיטת הרשב"א עצמו שהוא כשיטת רש"י בעניין בדיקת טריפות הריאה, דחיישינן משום מיעוט המצוי – הנה יש להעיר בזה ממש"כ רבינו הצ"צ בשו"ת יו"ד סי' כה, שנתקשה בהבנת שיטת הרמ"א בסי' לג סעי' ט לענין אווזות שמלעיטין אותן שכתב 'שיש תקנה בעיר לבדוק אחר נקיבת הוושט משום דשכיח יותר מסרכות הריאה.. ויותר היה טוב שלא לבדוק כלל ולסמוך ארובא, מלבדוק ולהקל במקום דאיכא ריעותא'. דדבריו קשים דממ"נ אם צריך לבדוק אחר טריפות אלו כיון שמצויים יותר מסרכות הריאה האיך אפשר להקל ולא לבדוק במקום שאיכא ריעותא?
מבאר בזה הצ"צ שאפ"ל שהרמ"א לא ברירא לי' מילתא להחמיר בכל מיעוט המצוי, דאפשר שצדקו דברי רבו של הרשב"א שלא בכל מיעוט המצוי חוששים אלא כאשר זה יביא לדיד תקלה או כשאין טורח בדבר. אם כן לדינא לא מחמיר הרמ"א בכל טריפה מצויה כדברי הרשב"א.
אלא שרבינו הצ"צ מביא עוד ביאור בדברי הרמ"א, ע"פ שו"ת צ"צ הקדמון "דנראה לחלק בין ריעותא דתחיבת קוץ באווזות שמלעיטין ובין ריעותא דסירכות בחיה. דבאווזות אף על גב דשכיחי בהו טובא ריעותא דתחיבת קוץ ע"י הלעטה מ"מ לא שכיחי כ"כ דמיטרפא בהו דהרבה נמצאות כשרות ע"י בדיקה לכך אין להחמיר שלא לכסות מיד משא"כ בחיות דשכיחי בהו סירכות דמיטרפא בהו כו' ע"ש. וכ"כ בתשו' בית אפרים חי"ד סי' ו' מדנפשי'"
היינו שגדר מיעוט המצוי איננו נמדד לפי המצאות השאלות והריעותות, אלא הוא נמדד לפי כמות הטריפות בפועל. אך עכ"ז רואים אנו דבאווזות אע"פ 'דאין הבדיקה חיובית ממש כמו בריאה. רק דאעפ"כ הצריכו הצריכו האחרונים לבדוק'.
למעשה נראה בפוסקים שחששו לכל טריפה מצויה שיש לבדוק אחריה כלשון השואל בשו"ת בית אפרים (יו"ד סימן ו) 'וידוע הסכמת כל האחרונים שמיעוט המצוי חוששין לבדוק אחריו'.
וכן נראה ממש"כ ביו"ד סי' לא סעי' ב באר היטב ובאדה"ז שם ס"ק י ושא"פ עיי"ש. ברמ"א סימן לג סעי' ט [הנ"ל], וראה שו"ת דבר שמואל סי' רס [מובא בגליון מהרש"א סי' לג ס"ק כו], וראה שם בשו"ת בית אפרים שמסיק גם הוא ש"הכל לפי הזמן כו'", ומביא לזה הוכחות מעוד ראשונים.