בניית הבימה למלך

לצורך מעמד הקהל, היו מביאים בימה גדולה של עץ ומעמידים אותה בעזרת נשים[1], והמלך היה עולה ויושב[2] עליה, כדי שישמעו את קולו וכדי שיראו אותו בקריאתו בספר התורה[3].

רש"י בפירושו על התורה כותב: "המלך היה קורא מתחילת אלה הדברים כדאי' במסכת סוטה על בימה של עץ שהיו עושין בעזרה"[4]. בשיחות קדשו מבאר הרבי מה נוגע בפשוטו של מקרא לדעת את הפרטים דמצות הקהל – "בימה של עץ כו'"?

ומבאר הרבי, שמסדר הפסוקים שמשה קרא ליהושע וציווה אותו על דבר ההנהגה מיד לאחר מותו, והסיפור על דבר כתיבת כל התורה שהיו אירוע חד פעמי, היה ניתן לחשוב שגם הציווי שהמלך יקרא את התורה פעם אחת בשנה השביעית הוא רק לאחר הכניסה לארץ ולא לדורות. ובכדי לשלול פירוש זה מביא רש"י ש"המלך הי' קורא", שאין זה ליהושע דוקא אלא לכל מלך, והקריאה היא מתחילת "אלה הדברים" (דאין זה בהמשך להסיפור ע"ד כתיבת כל התורה), והכרחו של רש"י לפרש שקאי "על אלה הדברים" הוא מהכתוב "ויראו את ה"א ושמרו לעשות את דברי התורה הזאת". ומפני שלא כל הספר מדבר ע"ד יראת ה', מביא רש"י כדאיתא במס' סוטה, ששם נאמר איזה פרשיות נקראים.

אלא שעל פי זה יוקשה, איך שייך שכולם ישמעו (וממילא "ושמרו גו'")? ועל כך מביא רש"י שהיו עושים בימה של עץ בעזרה (ששם ישנו מקום לריבוי אנשים נשים וטף). [ומדייק הרבי, שמפירוש רש"י זה משמע שהפרטים דמצוות הקהל הם גדר בהקהל ולא גדר במלך. משא"כ בפרש"י על הש"ס משמע שזהו דין במלך, שמפרש שהלימוד דדיני הקהל הוא מפרשת מלך]. והלימוד מכך הוא: ענין הקהל הוא לאסוף את כל כוחות הנפש להמקדש שבנפש, כדי שהמלך ימשיך יראה וביטול. אך כדי שלא יהיה כאסקופה הנדרסת צריך לבנות בימה, מקום גבוה, אך הבימה צריכה להיות של עץ – עראי, ובעזרה – דווקא לצרכי קדושה[5].

[1] ראה פירוש המשנה לרמב"ם (סוטה פ"ז מ"ח): "וממה שאמר קורא יושב, תלמד שבעזרת נשים היתה הקריאה שהישיבה מותרת שם, אלא אם כן היה המלך מבית דוד הרי זה יושב בעזרת ישראל".

[2] ואם רצה לכבד את התורה ולקוראה בעמידה, רשאי וה"ז משובח, וראה סוטה מא, ב ובתוס' ד"ה 'מצוה שאני' שם.

[3] סוטה מא, א-ב. רמב"ם שם.

[4] דברים לא, יא.

[5] לקו"ש חי"ט ע' 321.