ברכו בסוף התפילה

ישנה תקנה של כמה מגדולי ישראל עקב המאחרים להגיע לבית הכנסת בתפילות שחרית וערבית ולכך הפסידו עניית 'ברכו' עם הציבור, שאחר התפילה יחזור החזן ויאמר עבורם 'ברכו' וכך יוצא שגם המאחרים 'ענו' ברכו.

מקומו של ה'ברכו' הנ"ל, הינו לאחר 'קדיש דרבנן' שבסוף התפילה. הסיבה לסמיכותו של ה'ברכו' לקדיש: "תקנת חכמים הייתה לומר קדיש וברכו סמוכים זה לזה" ולכן גם ברכו זה הינו סמוך לקדיש.

לפועל יש שחלקו על מנהג זה וכמה טעמים נאמרו בזה:

1. ישנו כלל שאחר שהחזן אומר 'ברכו', יש לומר ברכה. ברכה כפשוטו, ולא רק משפט כללי כמו ברוך ה'. מכיוון שאין אף ברכה אחרי ה'ברכו' שבסוף התפילה, אין לאומרו והאומרו הרי הוא כשקרן ולכך ככופר ממש.
2. אף הקשר לקדיש שלם, 'קדיש דרבנן', אינו נכון, שהרי מה שייך לומר 'עושה שלום' וללכת מהמלך כשממשיך לומר ברכו?

לכן היו מגדולי ישראל שלא פסקו כך ואף כתבו דברים חריפים נגד, למשל: הריטב"א כתב על מנהג זה "מנהג טעות הוא, וכבר מיחו בדבר הגדולים שהיו בדור". לפועל פסקו הרמב"ם והטור שאין לומר קדיש זה. וכן התעלמו מדין זה כמה מהפוסקים החשובים כמו ה'קיצור שולחן ערוך'.

ישנם פוסקים שכן מביאים דין זה, אבל מורים לבדוק האם ישנו מישהו שלא היה בברכו שלפני תפילת העמידה. במידה ואין אדם כזה, אין לומר 'ברכו' בסוף התפילה. כן כתבו כמה פוסקים שיש למאחר לומר ברכות או לפחות פסוקים.

בין חסידי חב"ד בארץ הקודש בדורות קודמים היו שאמרו 'ברכו' בסיום התפילה, אך הרבי הסביר שאדמו"ר הזקן סובר שאין לומר קדיש זה, כן הוא מנהג בית הרב וכך יש לנהוג בפועל. ברם במידה ודבר זה גורם מחלוקת – יש להימנע מלעורר מדנים בנושא זה, כלשונו של הרבי: "ודא למודעי ע"ד מ"ש רבנו הזקן בשו"ע הנ"ל שיש להזהר ממחלוקת בזה", וכלשונו של שער הכולל על דברים כגון זה: "ולא כמו שנמצא בעוונותינו הרבים שוטים ועמי הארץ אשר מעניינים כאלו מרבים מריבות ומחלוקת והכאות ופירוד לבבות ר"ל ואומרים שזהו לשם שמים ואין זה אלא מחלוקת קרח כו'".

מעניין לציין: לא כתוב בשום פוסק ידוע לכרוע בברכו, אך כן הוא מנהג המקובלים ומטרתו להמשיך הבכרות למטה (למלכות. מרכו – את = מלכות. שער הכולל פ"ז,א. ראה גם בילקוט יוסף נז,ט).