ברכת המזון ודיניה

שכח לברך ברכת המזון ויצא לדרכו
מצוות עשה מן התורה לברך ברכת המזון לאחר שאכל ושבע, כפי שנאמר: "ואכלת ושבעת וברכת" , והוסיפו חכמים ותקנו, שהחל מאכילת שיעור "כזית" – שהוא שיעור אכילה – יש לברך את ברכת המזון . אודות נוסח הברכה כתבו הפוסקים, שמעיקר דין תורה, הברכה צריכה לכלול שלשה דברים, שמשמעותן הודיה לה' על המזון, על הארץ ועל ירושלים, ולמדו זאת מן הפסוק: "'וברכת את ה"א" – ברכת הזן; "על הארץ" – זו ברכת הארץ; "הטובה" זו בונה ירושלים". אלא שמתחילה לא ניתן נוסח קבוע לברכה, עד שבאו משה, יהושע, דוד ושלמה, ותקנו נוסח לברכת המזון, כשכל אחד מהם הוסיף ברכה לפי הטובה שהתווספה לישראל בדורו .
מפאת חשיבותה של ברכת-המזון קבעו חכמים לאומרה במקום בו ישב בעת אכילתו, ולכתחילה אסור לאדם לצאת ממקום סעודתו לפני שיברך ברכת-המזון אפילו כשבכוונתו לשוב, שמא ישכח לשוב למקומו ולברך. ואם שכח לברך ויצא לדרכו, או שטעה וסבר שניתן לברך במקום אחר, אפילו אם נסע מרחק רב, עליו לחזור למקום סעודתו כדי לברך ברכת-המזון. ורק כשאינו יכול לחזור, או אם הוא נמצא במרחק כזה שעד שיחזור כבר יתעכל המזון שבמעיו, רשאי לברך שלא במקום אכילתו. ואם יש לו שם מעט לחם, במקום לחזור למקום סעודתו, יכול לאכול מעט מן הלחם, ולאחר מכן לברך ברכת-המזון, ואם לא שמר את ידיו והסיח דעתו מלאכול עוד, ייטול ידיו ויברך המוציא לפני כן. ולצורך מצווה עוברת מותר לצאת אף קודם ברכת-המזון .
את ברכת-המזון יש לברך בישיבה, שעל ידי כך יוכל לכוון יותר. ואף מי שאכל בעמידה או תוך כדי הליכה, עליו להתיישב לברכת-המזון. ובשעת הברכה לא יסב דרך גאווה וקלות ראש, אלא ישב באימה ובצורה מכובדת. ובדיעבד, אם בירך בעמידה או הליכה או הסבה, יצא ידי חובה. והמהלך בדרך ואוכל דרך הילוכו אינו חייב להתיישב לברכה, מפני שאם יתעכב יש חשש שהמחשבות על איחורו יטרידו את כוונתו .

ענייה על דברים שבקדושה באמצע ברכת המזון
מן האמור: "וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" , למדו שצריך לברך את שלוש הברכות: "על-המזון", "על-הארץ" ו"על-ירושלים"; ממשמעות הפסוק עולה שצריך לברך את כולן מן התורה בבת-אחת. נפסק להלכה, כי ההנהגה ברכת-המזון דינה כבתפלת-שמונה עשרה, ולכן בעת הברכה אסור לרמוז בידיו או לקרוץ בעיניו וכל שכן שלא לסדר שאר עניניו, וכן אין לדבר או לקום עד לאחר "עושה-שלום", וכשמזמנים על הכוס אסור עד לאחר שתיית הכוס, ובצורך גדול ניתן להקל לאחר "אל-יחסרנו". וכתבו הפוסקים שאם אירע שבאמצע ברכת המזון שמע קדיש או ברכה או שאר דברים שבקדושה, יכול לענות רק לאחר "אל יחסרנו" . אמנם בדיעבד, אם הפסיק בדיבור באמצע ברכת המזון, אינו צריך לחזור לראש ברכת המזון .