גדר 'שוחט כשר'

כתב הרמ"א 'ויש לב"ד לחקור ולדרוש אחר הבודקים והשוחטים, ולראות שיהיו בקיאים ומומחים וכשרים, כי גדול איסור המכשלה בשחיטות ובדיקות המסורים לכל', ומקורו ממהר"י וייל שמביא בדרכ"מ 'כתב מהר"י ווייל בתשובותיו סימן נ' דשלח פעם אחד חכם אחד בכל סביבותיו לשמוע ולבדוק בשוחטים ובודקין אם היו בקיאין'.

והנה המדקדק בלשון הרמ"א (בהשוואת לשונו ללשון מהר"י וייל) יראה שהרמ"א הוסיף את המילה 'וכשרים' – כאן רמז לנו הרמ"א ששוחט צריך לבדוק ולברר את החזקת כשרות שלו.

ואכן כך מביא בבאר היטב [ס"ק ט] 'ובספר היראה מזהיר שלא ליתן קבלה לשום אדם שהוא קל בדעות כ"א ליראי שמים'  וכן הוא לפנינו[1] בספר שערי תשובה לרבינו יונה [שער ג אות צו ' "לא תאכלו כל נבלה" (דברים יד, כא): אמרו רבותינו ז"ל (חולין לב, א)… ויזהרו בתורת השחיטה ודקדוקיה, להשלים חוקיה, ויבחרו להם בכל חוקיה, שוחט ירא חטא, כי עם רב מישראל תלוים עליו במצות השחיטה והבדיקה'. ובספר הפרדס לרש"י [הלכ' שחיטה לרבינו שלמה] כתב 'וראוי השוחט להיות ירא שמים ותלמיד חכם ורואה טריפה לעצמו, ולא יקל לחוס על הממון'.

וע' בס' רוח חיים הספרדי חיו"ד סי' זה אות ה' מ"ש בזה 'שמעתי מפי קדוש עטר"נ מז"ה הגדול אור היר"ח ז"ל פעמים רבות אין מספר דלכל המינויים כמו ש"ץ ושוחט ובודק וכדומה להם, דלא היה ממנה כ"א דווקא מי שהוא ת"ח וירא שמים, הא לאו הכי (שהוא בעל הבית אפילו שיהי' יר"ש) – לא היה ממנהו'.
וראה במאמר אדה"ז הנדפס במגדל עז[2] 'ועוד יש אחת כוונת השוחט שיהי' י"ש מרבים ונצרך לו ג"כ להיות חד וחלק, 'חלק' – הוא אמונה פשוטה שבלב כל ישראל כמ"ש ביעקב ואנכי איש חלקת ועז"נ תמים תהי' עם ה"א וכו' וכמו ביעקב כתיב ויעקב איש תם, אך אעפ"כ צריך לעורר האמונה הפשוטה ולפרנסה כמ"ש ורעה אמונה וגם להוציאה מהעלם אל הגילוי ע"י התבוננות בגדלות הבורא ית' וע"ז נתיסד פסוד"ז וזהו בחי' 'חד' שיחדד שכלו בעומק ובהתבוננות בגדלות הבורא וכמ"ש עמי לא התבונן הוי גוי חוטאת וכו" ועיי"ש עוד.

[1] מובא בית יוסף יורה דעה סימן יח.

[2] ומשם נעתק לספר הל' שחיטה ויינר עמ' רצ