גיל הדלקת נר שבת

אודות הזמן שבו נהגו לראשונה במנהג הדלקת הנר בשבת מצינו ג' דעות:

1. לראשונה הדליקו נר לכבוד שבת – האימהות הקדושות.
2. לראשונה קיבלו עליהם ישראל מנהג זה בימי משה רבינו עליו השלום.
3. תקנה זו נתקנה על ידי הנביאים. על כן אינה אלא תקנת חכמים.

למרות שבמבט ראשון דעות אלו סותרות אחת את השנייה, בפועל כל אחת מהן מדברת על שלב אחר בתקנה זו:

1. לראשונה הדליקו נר לכבוד שבת – האימהות הקדושות: כתוב במדרש ששרה אמנו הדליקה נרות שבת, הנרות דלקו כל השבוע ונכבו רק ביום השישי שלאחריו. כמו כן מצינו על רבקה שהגיעה לביתו של יצחק, בהיותה בגיל 3 שנים (ועוד לא התחייבה במצוות) והדליקה נרות שבת על אף היותה רווקה. ההוכחה לכך שהייתה רווקה באותה העת נעוצה בעובדה שיצחק הסכים לשאת אותה רק לאחרי שראה את הנר דולק מערב שבת לערב שבת וניחם אחרי אימו.
2. לראשונה קיבלו עליהם ישראל מנהג זה בימי משה רבינו עליו השלום: ישנו מדרש פליאה האומר: "'ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו, מכאן שמדליקין נרות שבת". את מדרש זה מביא החיד"א ומסבירו: לכאורה לא מובן מה בני ישראל מתלוננים הרי במן היה את כל הטעמים שבעולם, על כן למה הנם אומרים "זכרנו את הדגה", אם אתם רוצם הנכם יכולים גם לטעום אותה דרך המן? אלא מכיוון שעיקר השביעה היא במראית העין (כמאמר הגמרא שסומין אוכלים ואינן שבעים) והם לא ראו את האוכל עצמו, על כן התלוננו על חוסר טעם באוכל. על כן בני ישראל קבלו על עצמם לפני שנכנסו לארץ להדליק נר בערב שבת, על מנת שיראו את אשר הם אוכלים במהלך סעודת שבת.
3. תקנה זו נתקנה על ידי הנביאים ועל כן אינה אלא תקנת חכמים: מי שהפך מנהג זה לתקנה היה ישעיהו הנביא, ומאז זה תקנת חז"ל שהינה חובה, במילים אחרות: מצווה מדרבנן.

לפועל מנהג חב"ד שמרגע שהילדה מתחילה לדבר, יכולה (וצריכה) להדליק נר אחד לשבת, על מנת שתוכל לברך בעצמה. הסיבה לכך נעוצה בעובדה אשר רבקה הדליקה נרות שבת בגיל שלוש, עוד לפני שהתחייבה במצוות, אם כן אין לכך גיל התחלה ויש על הילדה להדליק את נר השבת בגיל הראשון שהיא יכולה.

מעניין לציין: בעבר היה נהוג בקהילות רבות שילדות קטנות שהגיעו לחינוך, ועל כל פנים שנים ספורות לפני בת מצוה, היו מדליקות נרות שבת קודש ובברכה. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה נוצר קושי גדול מאוד בהשגת נרות, זאת מכיוון שאת רוב החלב השלטונות לקחו לצורכי המלחמה. לכן הסתפקו במשפחות ישראל בשתי נרות בלבד, אחד עבור האם ושני עבור בני הבית, במקום נר לכל אחד מבני המשפחה. עדויות לכך ניתן למצוא בקהילות וחסידויות רבות.