דין הטועה בתפלות שבת

ברך ברכות של חול בשבת ויו"ט

מן הדין היה ראוי לתקן גם בשבת ויום טוב שיאמרו את כל הברכות האמצעיות כמו בחול, ולהזכיר קדושת היום בברכת העבודה ("רצה ה"א . . והשב העבודה") כמו בראש חודש וחוה"מ, אלא שמפני כבוד שבת ויום טוב לא הטריחו חכמים לאומרן, ובמקומן אומרים ברכה אחת אמצעית לקדושת היום. ועל כן מי שטעה[1] בתפילת שבת או יום-טוב (חוץ מתפלת מוסף כדלקמן) והתחיל ברכות אמצעיות של חול, אם נזכר באמצע ברכה – צריך לגמור כל אותה הברכה,  ולאחר מכן יתחיל ברכה אמצעית של שבת או יו"ט. וכתבו הפוסקים שמי שטעה והתחיל תפילה של חול בשבת, עליו לפשפש במעשיו ולהרהר בתשובה[2].

המתפלל תפלת ערבית או במנחה של שבת והתכוון לומר "אתה חונן", אך אמר רק את המלה "אתה" בלבד, לא יגמור את ברכת "אתה חונן", לפי שלא התחיל עדיין תפילת חול בפיו, שהרי המלה "אתה" היא גם כן בתפילת (ערבית ומנחה) ולכן ימשיך מיד "קדשת את יום השביעי" או "אחד ושמך אחד". ואם הוא בתפילת שחרית (שאין תיבת "אתה" באותה תפילה) – צריך לגמור את ברכת "אתה חונן", ואחר כך יתחיל "ישמח משה". ואם אם היה יודע שהוא שבת, אלא שנכשל בלשונו מחמת הרגלו בימות החול ואמר "אתה", ונזכר לפני שאמר "חונן" – אזי אפילו בתפילת שחרית לא יגמור את ברכת "אתה חונן", אלא יאמר מיד "ישמח משה". ויהיה פירוש דבריו: אתה הקב"ה ישמח משה במתנת חלקו[3].

מי שטעה בערבית של שבת והתפלל של חול, ולא נזכר עד הבוקר – יתפלל בשחרית פעמיים שמונה עשרה (של שחרית), כשהשנייה לתשלומי ערבית. ואם טעה בשחרית והתפלל של חול, ולא נזכר עד שהתפלל מוסף – למעשה לא יחזור, אלא יכוון לצאת ידי חובה בחזרת הש"ץ[4]. ואם טעה במנחה והתפלל של חול, ולא נזכר עד שחשכה יתפלל פעמיים שמו"ע – כשבתפלה הראשונה יאמר "אתה חוננתנו" ובשנייה לא יאמר "אתה חוננתנו",  ויכווין בה שהיא בתורת נדבה (מפני הספק)[5].

על אף האמור שהטועה בשבת והתחיל לומר את תפלת החול בתפלת עמידה, עליו לסיים את אותה הברכה שהתחיל; בתפלת מוסף שונה הדבר – וגם במקרה שכבר החל לומר ברכת "אתה חונן", או שאר הברכות ונזכר באמצע הברכה שהוא שבת או יו"ט – עליו להפסיק אפילו באמצע הברכה ולהתחיל ברכה אמצעית של מוסף, כיוון שבתפלת מוסף לא תקנו י"ח ברכות גם בחול, והראיה שבראש חודש שחל בחול לא אומרים במוסף י"ח ברכות[6].

שליח ציבור שטעה

שליח ציבור שטעה בתפילת לחש והתחיל לומר ברכות אמצעיות של חול – אם נזכר לפני סיום ברכות אמצעיות דינו כיחיד כמפורט בהלכות הקודמות, אך אם נזכר אחרי שהשלים תפילתו אינו חוזר (מפני טורח הצבור), אלא סומך הוא על התפילה שיתפלל בקול רם. ואם טעה בחזרת הש"ץ והתחיל לומר ברכות אמצעיות של חול – צריך להפסיק מיד כשנזכר, אפילו באמצע ברכה, ולהתחיל מיד ברכה אמצעית של שבת (בשחרית "ישמח משה", במוסף "תקנת שבת", במנחה "אתה אחד". וביו"ט: "אתה בחרתנו")[7].

[1] ולעניין המסופק האם התפלל תפילת שמונה עשרה של חול או של שבת – כיוון שיש ספק האם צריך לחזור ולהתפלל, עליו לכוון לצאת ידי חובתו בשמיעת חזרת הש"ץ. וכן אם אירע לו כך בתפילת ערבית – יקשיב ל"ברכה מעין שבע" שאומר הש"ץ ויתכוון לצאת בזה ידי חובתו (וטוב שיאמרנה עם הש"ץ); וראה שו"ע אדה"ז או"ח סרס"ח ס"ט וסי"ח. וראה קצוה"ש סע"ח ס"ג וסקי"א (וראה מש"ש אודות הנהגת השומע בחזרת הש"ץ). וראה פסק"ת סרס"ח הע' 113.

[2] ברכות כא, א. טוש"ע ונ"כ או"ח סרס"ח ס"ב. שו"ע אדה"ז שם וס"ה.

[3] שו"ע אדה"ז או"ח סרס"ח ס"ד.

[4] ראה שו"ת הרשב"א המובא בברכ"י או"ח סימן קח.

[5] ראה שו"ע אדה"ז או"ח סק"ח סט"ז-י"ז; סקכ"ו ס"ג; סרפ"ו ס"ה. קצוה"ש סע"ח ס"ג.

[6] שו"ע אדה"ז או"ח סרס"ח ס"ג.

[7] ראה שו"ע אדה"ז או"ח סקכ"ו ס"ד. קצוה"ש סע"ח ס"ב. וראה פסק"ת סקכ"ו אות ה.