דין חינוך בהמתנה בין בשר לחלב

האם המתנת שש-שעות היא בשעות זמניות?

אודות ההמתנה בין בשר לחלב, מסופר בגמרא שמר עוקבא המתין לאכול את החלב עד לסעודה הבאה[1]. ונחלקו הראשונים בפירוש כוונתו: א) הרמב״ם, הרשב״א והרא״ש סוברים, שהכוונה הוא להמתין מסעודת הבוקר עד סעודת הערב, דהיינו כשש-שעות; ב) התוספות, הראבי״ה והמרדכי הבינו, שצריך רק לסלק את הסעודה הנוכחית באמירת ברכת המזון; ג) ר״ת ובה״ג הבינו, שדי בקינוח והדחת הפה בלבד, ומר עוקבא שהמתין החמיר על עצמו.

להלכה פסק הבית יוסף בשולחן-ערוך[2], שמן הדין ממתינים שש-שעות, והרמ״א סובר שמעיקר הדין די היה בקינוח והדחה וברכת-המזון, ונהגו להמתין שעה, אלא שסיים שנכון להחמיר להמתין שש-שעות, ולמעשה כתבו רוב פוסקי אשכנז בתוקף שיש להמתין שש-שעות[3], ולכן אין להקל בפחות משש-שעות. ולמעשה, מקפידים שההמתנה תהיה שש-שעות שוות שלימות ולא זמניות, וההמתנה היא החל מסיום אכילת הבשר (ולא מסיום הסעודה) ועד התחלת אכילת הגבינה[4].

מהו גיל חינוך הקטנים בהמתנה בין בשר לחלב?

אדה"ז פוסק שאסור להאכיל לקטן דבר איסור דרבנן, גם בקטן שלא הגיע לחינוך. ולצורכו של קטן מותר להאכילו איסור דרבנן גם אם הגיע לחינוך[5]. וכיוון שאכילת חלב לאחר בשר הוא איסור דרבנן[6], ובפרט עפ"י האמור-לעיל שהיו ראשונים שהקלו בהמתנת שש-שעות, ולמעשה מקפידים ע"כ כיום מכוח המנהג, משום-כך, מעיקר הדין אין איסור להאכיל לקטן חלב בזמן ההמתנה[7]; ולכן תינוק מגיל אפס עד שלוש אין צורך להמתין כדי להאכילו לצורכו כגון לתת לו בקבוק חלב[8]. אולם דברים מיותרים כגון ממתקים חלביים אין לתת לו (וכשרואה את אחיו אוכלים והוא בוכה כדי לקבל, גם כן יש להקל, אך החכם שעיניו בראשו יימנע מלהגיע לכך). מגיל שלוש עד שש יש להמתין לפחות שעה ועם הזמן להרגילו ליותר מעט מעט. מגיל שש כדאי להרגילו לשש-שעות ממש כמו שרגילים לחנך ילד גם למנהגים.

ולסיכום, עד גיל שלוש אין להמתין כלל כגון אחרי מרק בשרי בכדי לתת לו חלב להרדימו אבל כמובן שידאגו לשטיפת הפה (קינוח והדחה). כמו-כן אין לתת לו ממתקים חלביים תוך זמן זה. מגיל שלוש ועד שש, יש להקפיד שימתין בהדרגה בין אכילת בשר לחלב. מגיל שש יש לחנכו כגדול להמתין שש-שעות. ובקטן חלש מגיל שש ואילך (אבל אינו חולה) יש לעשות שאלת חכם.

[1] חולין קה, א.

[2] יו״ד ספ"ט ס"א וכן פסק הפר״ח שם.

[3] הפוסקים שצדדו בתוקף להחמיר ב6 שעות המתנה הם: מהרש״ל, הט״ז והש״ך, הפרמ"ג, החכמת אדם, הערוך השולחן, הקיצור שולחן ערוך ועוד; (ואלו שנוהגים שעה או שלוש שעות (עיין דרכי תשובה) כדאי להם לקבל הוראת השו״ע והפוסקים הנ״ל כי בודאי לא יעברו על ״אל תיטוש תורת אמך״, כי בהמתנת שש-שעות יש בכלל מאתים מנה וד״ל).

[4] כנפסק בכה״ג ופרמ"ג והחכמת אדם והפת״ש, וכן נוהגין בחב״ד.

[5] שו"ע אדה"ז או"ח סשמ"ג ס"ו.

[6] וכידוע כאן עסקינן באיסור דרבנן כי אפילו ללעוס ביחד בשר וחלב הרי זה איסור מדרבנן אם לא התבשלו יחד, וק״ו דיני המתנה בפרט לשיטת רש״י

[7] וק״ו הדברים ממ"ש הפרמ"ג בא״א סש"א סקל"ה; עוד יש להטעים על פי הכללים בדין חינוך הקטנים המתבארים בשו"ע אדה"ז סי': קו רסט שמג תעא תעב ועוד, ובפרט להשיטות שהשש-שעות אינו מדינא, ועל פי יסוד שו״ת חלקת יעקב סט"ז ואילך, שחלב אחרי בשר אינו מוגדר כאיסור התלוי בזמן כאכילה לפני קידוש אלא ככל איסור אכילה מדרבנן (עיין סימן רסט סעיף ג בדברי רבנו ובשו״ת הצ״צ חו״מ ס׳ יג ואכ״מ).

[8] וראה שבט הלוי ח״ד ספ"ד ומשנה הלכות ח״י סצ"ו.