בכל רגע אנו צפויים להגיע למצב שבו נזכה לברך כמה ברכות מיוחדות: הראשונות שבהן יהיו מיד בהתגלות הרבי מלך המשיח שליט"א, אז נברך 'שהחיינו' בשמחה עצומה (במכל שכן וקל וחומר, ממי שלא ראה את חבירו במשך שלושים יום – התוועדויות תשמ"ט חלק א עמוד 207).
בנוסף לכך, נברך ברכת "שחלק מחכמתו ליראיו" ו"חכם הרזים" (כדין חכם מופלג, ובפרט שבוודאי יהיו יחד עמו שישים ריבוא יהודים והרבה יותר), וכן נברך "שחלק מכבודו ליראיו" כדין מלך ישראל.
אמנם, בנוגע לברכת שהחיינו על בשורת הגאולה וההתגלות של מלך המשיח, ישנם הסבורים שלא יברכו ברכת 'שהחיינו' אלא ברכת 'הטוב והמטיב'. זאת משום, שכאשר מתבשרים בבשורה טובה גם לאדם עצמו וגם לאחרים יש לברך "הטוב והמטיב", ובשורת הגאולה היא הרי בשורה טובה לכל העולם.
אך בפועל, נראה יותר שנברך "שהחיינו" דווקא, וההוכחה לכך היא מדין ירידת גשמים: לפי ההלכה, כאשר יורדים גשמים ויש למישהו שדה בשותפות עם מישהו אחר, עליו לברך 'הטוב והמטיב'. אך אם אין לאדם שותף בשדה שלו, עליו לברך 'שהחיינו'. וכתב על כך ה'ביאור הלכה' (סימן רכ"א סעיף ב ד"ה 'מברך שהחיינו): "מברך שהחיינו ולא הטוב והמטיב, דאף על גב שגשם זה הוא טובה גם כן לכל העולם, שהרבה אנשים יש להם שדות, מכל מקום לא שייך לברוכי הטוב והמטיב, דבעינן (=כי צריך) שיהיו שותפין עמו גופא בטובה זו שהוא מברך עליה".
וכך גם בנוגע לביאת המשיח, אף שזו טובה לכל העולם, מכל מקום מכיוון שאין עמו שותף בזה גופא (שהאדם עצמו נגאל, ובפרט שרואה את מלך המשיח), צריך לברך שהחיינו ולא הטוב והמטיב (ראה קובץ מוריה שנה ז גיליון ו-ז).
הקהל מדבר
0 תגובות
הצטרפו לשיחה והשאירו תגובה
הוספת תגובה