האם חסרון בכיסוי הדם פוסל את השחיטה

אם היות מצוות כיסוי הדם מצווה וחובה גמורה מן התורה. עכ"ז השוחט ולא כיסה אף שביטל מצוות עשה , אין השחיטה נפסלת בכך, ואף לשוחט עצמו מותר לאכול מבשר זה.
טעם הדבר הוא מפני היות מצוות שחיטה וכיסוי לב' מצוות שונות. באחרונים אף הוסיפו לבאר שאף לסוברים שהכיסוי איננו מצוה בפני עצמה אלא גמר מצוות השחיטה , עכ"ז הרי זה כב' פרטים שאינם מעכבים זא"ז. ויתרה מזאת מבאר בשו"ת ערוגות הבשם , דנראה פשוט דאפילו באם נתפוס שאכן ללא הכיסוי לא קיים את מצוות השחיטה [כדעת בה"ג שאין לברך לפני הכיסוי אלא לאחריו כיון שבכרת השחיטה היא הברכה הפותחת וברכת הכיסוי היא ברכה המסיימת], עכ"ז מותר לאכול את העוף/חיה, כיון שאין הכשר הבע"ח להוציאו מידי איסור 'שאינה זבוחה', תלוי בקיום מצות שחיטה כלל. תדע, דהא קמ"ל שחיטות חולין א"צ כוונה ואפי' כשנתעסק כשרה.
אמנם כתבו הפוסקים כי באם העם פרוצים במצוות כיסוי הדם ואינם מכסים כדין, או שאינם מברכים עלי'ה כדבעי – יש לקנוס ולחייב מלקות ואף לפסול את השחיטה. ובשמלה חדשה הוסיף שאפילו אם רק השוחט לבדו פרוץ – יש לקנוס ולפסול את שחיטתו.
והנה נ"מ נוספת מהיות השחיטה והכיסוי ב' מצוות שונות היא: האם חייב לכסות מיד אחרי השחיטה, או שמעיקר הדין אין חובה לכסות מיד אלא ניתן לכסות גם לאחר זמן. למעשבה נח' בדבר הראשונים והרמ"א פוסק כי מותר להפסיק בדבור בין השחיטה לכיסוי, אלא שטוב לחוש למחמירים ולא לדבר.