האם יישארו בעלי חיים טמאים לעתיד לבוא?

נאמר בתורה "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה, את הגמל ואת הארנבת ואת השפן.. ואת החזיר" (דברים יד, ז-ח). אמנם, בשלב מסוים בזמן הגאולה, תבוא תקופה שבה ייטהרו בעלי החיים מטומאתם ויותרו באכילה כנאמר: "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ".

יוצא מן הכלל הוא החזיר. הוא ייטהר מיד בביאת המשיח ויהי' מותר באכילה עוד לפני שרוח הטומאה תיעלם מן העולם (לכן הוא מופיע בפסוק נפרד משאר בעלי החיים הטמאים, לרמוז שבעתיד דינו יהי' שונה מהם). וכך דרשו חכמים ואמרו: "למה נקרא שמו חזיר, שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישראל".

דבר זה מעורר תמיהה גדולה: וכי בזמן הגאולה תשתנה התורה ח"ו והלא "התורה הזו לא תהא מוחלפת"?

ה"אור החיים" מפרש, כי אכן גם בגאולה יהיה אסור לאכול בעלי חיים שאינם מפריסים פרסה ומעלים גרה, אך בגאולה גם החזיר יעלה גרה ולכן הוא יהיה מותר באכילה, זו גם הסיבה לכך שבתקופה השנייה בימות המשיח, שאז "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", יותרו כל בעלי החיים הטמאים באכילה ולא יהיה בכך סתירה להוראות התורה – כיוון שאז כל בעלי החיים יפריסו פרסה ויעלו גרה.

אמנם, ישנם מפרשים המבארים את מאמר חז"ל שעתיד החזיר להיטהר, שלא כפשוטו (מכיוון שהתורה לא תהיה מוחלפת): הרדב"ז מפרש שהכוונה היא ש"יהיו ישראל אוכלים משמנים כאילו הותר להם בשר חזיר" אך החזיר עצמו יישאר טמא. ואילו הריטב"א מפרש (וכן גם רבנו בחיי) כי הכוונה היא למלכות אדום ועמלק שנמשלו לחזיר, העתידים להיות מתוקנים ולעזור לעם ישראל, אך החזיר כפשוטו יישאר אסור לעולם (וכן יתר בעלי החיים).

יש לציין שבמדרש תהילים מופיעה דעה נוספת בנוגע לעתידם של בעלי החיים הטמאים, ולפיה הם ייכחדו מן העולם. ראיה לכך מן הפסוק "אוכלי בשר השקץ… יחדיו יסופו" (ישעיה סו) "ומה אם למי שהיה אוכל הוא מכרית ומאביד, הבהמה [הטמאה עצמה] לא כל שכן?!".

ראוי לציין, כי הלוויתן שייאכל בסעודת הגאולה הוא – לדעת הגמרא הירושלמית – דג טמא שהקדוש ברוך הוא יתיר רק בגאולה (בדומה לחזיר כנ"ל), אבל לדעת הגמרא הבבלית הלוייתן הוא דג טהור גם היום.