הדרך המחייבת בתפילת הדרך

נסיעה עם הפסקות

תפילת הדרך נאמרת רק כאשר אדם מתכונן לנסוע לכל הפחות מרחק של פרסה מעירו, מפני שדרך שאורכה פחות מפרסה אינה נחשבת כ'מקום סכנה' ואינה מצריכה תפילת הדרך, ואעפ"כ יש לאומרה ללא הזכרת שם ומלכות[1].

שיעור "פרסה" לדעת פוסקי אשכנז נמדד לפי מרחק הדרך ולא לפי זמן, לפיכך שיעורו במדידה של זמננו הוא- 3.840 ק"מ. אולם לדעת הספרדים נמדד השיעור לפי אורך הזמן שלוקח לאדם ללכת מרחק של פרסה. לפיכך שיעורו לשיטתם הוא- 72 או 96 דקות. היוצא לדרך המוגדרת כ "מקום סכנה" צריך לברך תפילת הדרך בשם ומלכות גם כשהולך (או נוסע) פחות מפרסה. ודרכים או אזורים שמתקיימים בהם סיורים קבועים של אנשי צבא מוגדרים כ "מקום סכנה". לפיכך-  הנוסע בדרכים וכבישים הנמצאים באזור יהודה ושומרון  חייב לברך תפילת הדרך על כל נסיעה.

אדם שמתכנן מסלול נסיעה הכולל עצירה ומנוחה בין יעד ליעד, אינו צריך לחזור ולברך כשממשיך לנסוע אחרי ההפסקה אפילו אם זו התארכה כמה שעות. אולם אם כשהגיע למקום היעד לא היה בדעתו להמשיך בנסיעה היום ולבסוף נמלך להמשיך, אזי כשיוצא מעיר זו צריך לחזור ולברך שוב, וזאת אפילו אם ההפסקה היתה קצרה  ונמלך לשוב לביתו. וכן אם בתחילה היה בדעתו לנסוע רק ליעד אחד ותוך כדי נסיעה נתחדש לו צורך להמשיך ליעדים נוספים, אזי אחרי שהגיע ליעד האשון ושהה שם זמן מה, כשחוזר ונוסע צריך לברך שוב.

אדם שמתכנן נסיעה לכמה ימים, לדעת אדמה"ז אין לו לומר תפילת הדרך בשם ומלכות אלא[2] בתחילת נסיעתו, אבל יש לו לאומרה בלא הזכרת השם בחתימה[3] בכל[4] ימי שהותו בדרך מחוץ לביתו[5] לאחר תפילת שחרית, עד שובו לביתו. הגדרת[6] יציאה לדרך

לדעת הט"ז[7] אפשר לומר את תפילת הדרך אפילו כשעדיין נמצאים בתוך העיר, מיד אחרי שגמר בלבו ושינס את מתניו לצאת לדרך. מאידך כיוון שלדעת רש"י אחרי שהתרחק האדם פרסה מן העיר כבר לא ניתן לאומרה[8]. לפיכך כתבו הפוסקים שאף שלכתחילה אין הלכה כמותם, מכל מקום, כאשר יש ספק לאדם אם הוא הגיע לגדר של "יצא מן העיר", עדיף שיסמוך על שיטת הט"ז ויאמרנה בעודו מסופק בדבר, משיאמרנה לאחר שכבר ודאי יצא מן העיר ושמא עכב מהירות הנסיעה כבר התרחק פרסה מן העיר[9].

תפילת הדרך למפליג בים והטס במטוס

המפליג בים יש לו לומר תפילת הדרך כפי התנאים שנזכרו לעיל. וכן הטס במטוס. וזמן אמירתה לטס במטוס הוא כשנוסע ברכבו לכיוון שדה התעופה, ויכול לאומרה אפילו אם אין מרחק של פרסה מיציאתו מתחום עירו עד שדה התעופה כיוון שבלאו הכי מתכונן לטוס אחרי כן מרחק רב. ומ"מ לא יאמרנה אלא לאחר שיצא מן העיר. אם לא הספיק לאומרה בדרך למטוס, יכול לאומרה אחר עלייתו למטוס לאחר שזה התחיל לנוע על מסלול ההמראה בעודו על הקרקע[10].

[1] ראה שו"ע אדה"ז או"ח סק"י ס

[2] ובקצוה"ש (סי' סז) העלה אפשרות לחלק בין הנוסע לזמן קצר לבין השוהה זמן ארוך כגון הנוסעים לירידים ולמטרות סחורה ומסחר שאז צריכים לברך כרגיל בשאר נסיעותיהם.

[3] אבל בתחילת היה"ר מזכיר את השם.

[4] חוץ מבשבת.

[5] ואומרה אפילו כששוהה במלון או בבית מארחיו.

[6] גם ביום שחוזר לביתו.

[7] או"ח סק"י סק"ז. וראה עטרת זקנים שם סק"ד.

[8] ברכות ל, ד"ה עד פרסה.

[9] וראה קצות השלחן סי' ס"ז בדה"ש סק"ד.

[10] ראה טוש"ע ונ"כ ושו"ע אדה"ז או"ח סק"י, לקו"ש חי"ב ע' 152. ספר המנהגים חב"ד ע' 14-15. "אם אסק שמים" (להרש"י שיחי' פרידמאן) ע' 7.