ההנהגה בעת קריאת התורה

האם מותר לדבר דברי-תורה בשעת קריאת-התורה?

נאמר בנחמיה שכשפתח עזרא את ספר-התורה לקרוא בו: "בפתחו עמדו כל העם"^[1]. ודרשו חכמים: "אין עמידה אלא שתיקה", ומכאן אמרו ש"כיון שנפתח ספר-תורה אסור לספר אפילו בדבר-הלכה"^[2], וכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע החמיר בזה מאד והזהיר על-כך. וכפי שכותב במכתבו^[3], שכמניחים את ספר-התורה על תיבת הקריאה, צריכים כל העם להיות באימה וביראה ברתת, בזיע, ולכוון ליבם כמו שעכשיו עומדים על הר-סיני לקבל תורה, וישמעו ויטו אזניהם. ואין רשות לעם לפתוח פיהם ואפילו בדברי-תורה, וכל-שכן בדברים אחרים, אלא כולם באימה וביראה כמי שאין לו פה . . כאילו מקבלים באותה שעה מהר-סיני"^[4].

וכתבו הפוסקים שהגדרת קריאת-התורה כמעמד קבלת-התורה, בא לידי ביטוי בהנהגת הגבאי, בעל-הקורא והעולה ה' משה וישראל וכנגדם: הגבאי, הקורא והעולה, וכפי שכתב בערוה"ש: "מדקדקים שמשני צדדי העולה יעמדו, והיינו הקורא מצד אחד, והסגן מצד השני, שכן היה בשעת מתן-תורה: הקב"ה ומשה וישראל"^[5].

עוד מביא כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע^[6]: "הדין-הוא שיש לשמוע לדברי החזן שהוא קורא בספר ולכוון לדבריו ולראות הדברים שאומר, אם קיימו אותם, ואם ביטלו אותם, לשוב-בתשובה. ויש להם לכוון לדבריו, כיום מתן-תורה שהיה יושב בהר, וכל העם תחת ההר שומעים ומכוונים". מובן מכל האמור שעניין קריאת-התורה מהווה כמתן-תורה, ומכאן הזהירות והדרת הכבוד, לא רק לצאת ידי-חובת קריאת-התורה כדינה, אלא, להתרכז בביטול מוחלט לשמיעת דבר-ה', כמו בהר–סיני^[7].

מי שכבר שמע קריאת-התורה, האם יכול ללמוד בעת הקריאה?

מעבר לאיסור לדבר בעת קריאת-התורה ואפילו בדברי תורה, ויש המתירים לקרוא "שניים מקרא ואחד תרגום" בלחש בעת קריאת-התורה, אלא שלכתחילה אין ראוי לנהוג כך, אלא להאזין לבעל-קורא ולעקוב בשתיקה מתוך החומש אחרי כל מילה של קריאת-התורה^[8]. ולגבי למוד תורה בין העליות, כתבו הפוסקים להתיר בעת שמאריכים באמירת "מי-שברך". ואפילו מי שכבר שמע קריאת-התורה במניין אחר לא ידבר בדברי תורה בשעה שקוראים בתורה בבית הכנסת, אלא שאם רוצה ללמוד לעצמו עליו להקפיד שהלימוד יהיה בלחש, וכן שהלומד יישב במקום שיהיה ניכר עליו שהוא שייך למניין אחר^[9].

^[1] נחמיה ח, ה.

^[2] סוטה לט, א.

^[3] אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"א ע' קעז-קפא; מהזוהר ויקהל דר"ו, א; הובא בב"י או"ח סקמ"א.

^[4] וראה רמב"ם הל' ס"ת פ"י הי"א: "כל מי שיושב לפני ספר-תורה, ישב בכובד ראש באימה ופחד".

^[5] או"ח סקמ"א ס"ז.

^[6] מט"מ סר"נ בשם צרור-המור.

^[7] ודנו הפוסקים האם מותר לדבר דבר קצר שיש בו צורך בין העליות, וכתבו שראוי להחמיר אף בכך; פסק"ת סקמ"ו סק"ד.

^[8] ראה טוש"ע ונ"כ או"ח סקמ"ו ס"ב; ראה שו"ע אדה"ז או"ח ס"צ סי"ז, סרפ"ה ס"ח; שו"ת צ"צ או"ח סל"ה, ז; ספר-המנהגים עמ' 14.

^[9] ראה טוש"ע ונ"כ או"ח סקמ"ו ס"ב; אג"ק כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"א ע' קעח; קצוה"ש סכ"ה סי"א ובבדה"ש סקמ"ו; פסק"ת סקמ"ו סק"ג.