הכנת סעודות השבת

על השבת נאמר: "ביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש"^[1], ופירשו חכמים^[2] שהכוונה ב"מקרא קודש", היא לקדשו ולכבדו בכסות נקיה ולענגו בענג אכילה ושתיה^[3].

אין חיוב לאכול בשר ולשתות יין בשבת, אלא לפי שמן הסתם יש לרוב בני אדם עונג באכילת בשר יותר מבשאר מאכלים, ובשתיית יין יותר מבשאר משקים – לכן יש להם להרבות בבשר ויין כפי יכולתם והשגת ידם. וטוב להיזהר לאכול דגים בכל סעודה מסעודות שבת, אלא אם כן הדגים מזיקים לו, או שאין לו מהם עונג אלא צער^[4]. ובכל אופן לא יפחות משני תבשילים^[5].

זמן הכנת צרכי שבת

יש להשכים בערב שבת בבוקר כדי לטרוח ולהכין את צרכי השבת; וטוב יותר לקנות צרכי שבת בערב שבת, מאשר להקדים ולקנות ביום חמישי, ומוצרים שצריך לבשלם וכדומה כדי שיהיו ראויים לאכילה – יקדים ויקנה ביום חמישי, כדי שיהיה לו פנאי לטרוח בהכנתם. וכן מוצר שיש בו עונג שבת אך אינו בטוח שיהיה ניתן לקנותו בערב שבת (כגון, אם יש מוצר המצוי בחנות בכמות מצומצמת, ולעתים אוזל מהחנות לפני חידוש המלאי) – יזדרז ויקנה כאשר מתאפשר במשך השבוע^[6]. ובימות החורף שהימים קצרים, עדיף להקדים ליום חמישי ככל האפשר את ההכנות לשבת.

השתתפות בגופו בהכנות לשבת

על כל אדם להשתדל לעסוק בעצמו בהכנת צרכי שבת, וגם המעסיקים עוזרי בית וכדומה, ישתדלו להכין את צרכי השבת בעצמם, שכן "מצוה בו יותר מבשלוחו". ואפילו מי שהוא אדם חשוב ביותר ואין דרכו לקנות בעצמו בשוק ולא להתעסק במלאכות שבבית, חייב להשתדל לעשות בעצמו לפחות דבר אחד מצרכי השבת. וטוב לומר על כל דבר שקונה: שהוא לכבוד שבת, וכן בכל מה שעושה מההכנות לשבת, טוב לחשוב שעושה זאת לכבוד שבת^[7].

יש לאדם למעט קצת בלימודו בערב שבת, וכל שכן בשאר עסקיו, כדי שיהיה פנוי להכין את צרכי השבת, אלא אם כן הכין כבר ביום חמישי, או שיש לו מי שיכין לו. אלא שגם אם עדיין לא הכין,  לא יתבטל לגמרי מלימוד התורה, שכן, חובה על כל אדם לקבוע עיתים ללימוד התורה בכל יום, הן ביום והן בלילה. כמו כן אין לבטל שיעור קבוע של לימוד תורה ברבים, וכן אין לבטל שיעור לימוד קבוע (אפילו שלומד לעצמו ) שיש לו קצבה^[8].

^[1] ויקרא כג, ג.

^[2] מכילתא בא פ"ט. סיפרא אמור פ' יב. ספרי פנחס סי' קמז. רא"ם בספר יראים מצוה קיא (יראים השלם סי' תיז). וראה מרדכי ר"ה רמז תשח. לקו"ש חי"א ע' 66 בהערה ובשוה"ג.

^[3] שו"ע אדה"ז או"ח סרמ"ב ס"א. ומה שהשמיט אדה"ז נר – ראה לקו"ש חט"ו ע' 374 וע' 528 בהע' שהוא מפני שהנר גורם רק לשלמות העונג דאכילה ושתיה כך שהוא רק פרט בעונג הסעודה.

^[4] שו"ע אדה"ז או"ח סרמ"ב ס"ב וס"ז. וראה לקו"ש חל"א ע' 192 הערה 15 ובשוה"ג הב'. וש"נ.

^[5] שו"ע אדה"ז או"ח סרמ"ב ס"א-ג וס"ז.

^[6] שו"ע אדה"ז או"ח סר"נ ס"א וס"ז. ברכ"י סר"נ סק"ב. שע"ת שם סק"א. משנ"ב שם סק"ב.

^[7] שו"ע אדה"ז או"ח סר"נ ס"ד וס"ו.

^[8] מג"א סרנ"א סק"ו. שו"ע אדה"ז או"ח סר"נ ס"ב-ג. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ס"ד.