המכתב המזויף

משה הוא סוחר עתיקות ידוע. שני כבר שהוא אוסף מכתבים של רבנים וספרים תורניים עתיקים שונים ומשונים, כאשר הוא מאתר זקנים או את קרוביהם (לאחר פטירת הזקנים), בודק את אמינות הסחורה, משלם עליה טבין ותקילין ולאחר מכן מוכרה ביותר יקר לאספני עתיקות שונים במהלך מסעותיו ברחבי העולם.

משה היה ידוע במקצועיותו וביושרו ובאמינותו לגבי אמיתות מקורותיו ואמינות המסמכים והמכתבים, ולא יצא מתחת ידו דבר זיוף כלל ועיקר.

פעם אחת איתר משה באמצעות אחד ממכריו אצל סוחר עתיקות אחר מכתב עתיק יומין יקר ונדיר. הסוחר הנ"ל לא היה אדם ישר במיוחד אבל היה לו חוש לזיוף באופן שלא היה ניתן להבחין כלל כי אין זה המסמך המקורי…

כך הונה אותו סוחר את רבים מסוחרי העתיקות בעודו 'מוציא' ובעצם 'ממציא' ומייצר בזיוף מדויק מכתבים של רבנים, מזכרות שונות ומוכרם לכל המרבה במחיר.

אותו מכתב היה יקר המציאות, והיה נראה עתיק ומקורי ולא היה נראה כזיוף כלל, ובשל כך ולאחר שעשה משה את כל הבדיקות – החליט לקנות אותו. לאחר מספר ימים לקוח קבוע, ידידו משכבר הימים, עשיר גדול המתגורר בחו"ל, שמע על המכתב הנ"ל והציע למשה סכום מפולפל בשבילו. מכר לו משה את המכתב. העשיר הנ"ל ביטח את המכתב בחברת ביטוח בחו"ל בבעלות גויים.

והנה יום אחד פרצה שריפה באחוזתו של העשיר ונשרף המכתב היקר. מיד חייג העשיר לחברת הביטוח והיא כיסתה לו את עלות המכתב היקר, שנאמד בכמה עשרות אלפי דולרים ויותר. משה הסוחר, חברו של העשיר שמכר לו את המכתב הצטער מאוד לשמוע זאת וניסה לנחם את חברו בדברים.

עברה כשנה והנה יום אחד התקשרו לעשיר מהמשטרה המקומית ועדכנו אותו שבתום חקירה מאומצת שנמשכה על פני כמה שנים בכמה מקומות בארך ובעולם, עלו הם על הסוחר הזייפן והרמאי שזייף באומנות מרשימה מאות ואלפים של מכתבים מזויפים, ולא זו אלא שהשיגו מתוך ביתו רשימה מדוקדקת של כל יצירות האומנות המזויפות שיצר, ביניהם מכתב זה שקנה העשיר ממשה, שקנה מהנ"ל.

ברשויות ניסו להתחקות אחר כל אלו שקנו את המכתבים מן האיש כדי להבין את היקף התופעה, וכן ביקשו מהעשיר לראות את המכתב הנ"ל, אלא שהוא אמר להם שמכתב זה כבר נשרף בשריפה שהייתה לו והביטוח כיסה אותו.

מיד לאחר שיחה זו התקשר העשיר אל משה וצעק עליו: אתה יודע שמכרת לי זיוף? אמנם לא אתה אשם, זה אכן זיוף מתוחכם, גם למשטרה לקח שנים לעלות על זה, אבל אני דורש את כל כספי עבור 'יצירת אומנות' זו בחזרה!

אלא שמשה טוען כך: הרי כבר קיבלת את כל הכסף על המכתב שכבר לא קיים מהביטוח ששילם לך על שריפתו של המכתב, ומדוע תבוא אלי שוב בטענות, הלא את כספך קיבלת?

ונשאלת השאלה האם משה הסוחר צודק ופטור הוא מלשלם, או שאע"פ שלא התכוון ולא ידע ולא ניתן להאשים אותו בזיוף מלכתחילה ח"ו – עדיין צריך הוא להחזיר את מלוא הכסף עבור המכתב המזויף?

תשובה בקצרה: משה הסוחר חייב את מלוא הכסף עבור המכתב המזויף לעשיר, ואין שום קשר בין תשלום זה לכסף שקיבל העשיר מהביטוח עבור המכתב.

תשובה בהרחבה: ראשית יש לדעת את הכלל הידוע והמפורסם, ש'כל הלוקח סתם – אינו לוקח אלא הדבר השלם מכל מום'. היינו, שכדי שתחול המכירה על חפץ מסוים, נדרש חפץ זה להיות נקי מכל מום.

איזהו מום? כל שבני המדינה מסכימים עליו שהוא מום שבגללו מחזירים מקח זה – מחזיר, ואם לאו – אינו מחזיר.

נמצא אם כן שמכתב יקר ונדיר זה, לא היה מתחילתו אלא מסמך מזויף שאינו שווה מאומה, וברור לכל בר דעת שאיש לא יקנה מסמך עתיק מזויף. ממילא מובן שהמכירה של ה'מכתב' מעולם לא קרתה ולא נעשתה, אם כן יוצא שהעשיר שילם למשה הסוחר כסף על כלום, על נייר מקושט שאינו שווה מאומה, אותו חייב משה להחזיר.

באשר לטענה על כספי הביטוח אותם קיבל העשיר – אין בטענה זו ממש, מכיוון שפוליסת הביטוח אינה של משה או מי מטעמו, כי אם של העשיר גרידא, עבור המכתב שבזמנו עדיין היה נחשב כאמיתי. מה יעשה העשיר כעת (כשהתגלה שהמסמך מזויף) מול הביטוח – אין זה עניינו של משה כלל.

ראיה לכך, שנניח והיה המכתב אמיתי, והוא נשרף, אך משה היה מתקשר לחברת הביטוח והיה מבקש את הכסף ומציג הוכחות שהכסף שייך לו – אזי אמנם העשיר היה מסתבך עם הביטוח שלו (ועליו היה להוכיח שאין מן האמת בדברי משה על בעלות המסמך), אך האם מישהו חושב שבגלל פוליסה ששילם העשיר על המכתב יקבל משה את הפיצוי עליו?

פוליסת ביטוח נותנת את מה שנקרא "שיפוי" – פיצוי כספי על נזק שנגרם לבעל הפוליסה בלבד, תוך שהתשלום שהוא משלם הינו לא רק על מצב החפץ בלבד אלא על מצבו האישי של המבטח/המבוטח, ובטח שאינה קשורה היא למשה כלל, שלא עשה שום השקעה מצידו בביטוח וכדומה, אשר על כן אין כל טענה בקשר לכסף של הביטוח קשורה לכך שעל משה סוחר לשלם את כל הכסף עבור העסקה שלא התקיימה על המכתב המזויף.