דילוג לתוכן
בחזרה לדף הבית

אין מוצרים בסל הקניות.

לכל המאמרים

הלך האוטו

//

0 תגובות

//

1 דקות קריאה

//
הרב יצחק איתן מזרחי

השבוע הראשון של 'בין הזמנים' היה הזמן בו תכננו משפחת י. מקרית שמונה את טיולם השנתי למספר מקומות בדרום הארץ. אלא שלמשפחת י. אין רכב בנמצא, ותחבורה ציבורית היא לא הדבר שאפשר לסמוך עליו, בטח לא בהגעה מוקדמת (ע"מ להספיק כמה שיותר יעדים בטיול), כ"ש שלא בחזור לאחר שכבר עייפים, בשעות מאוחרות של הלילה… מנגד, לא היה מספיק כסף בידי המשפחה לפרגן לעצמם שכירות רכב בהשכרה מסודרת למספר ימים.

שלום, אבי המשפחה, התהלך מריר ב'כולל'. ליפא חברו, שאלהו לפשר הפנים הנפולות והלה סיפר לו דברים כהוויתם. היות והכיר ליפא את שלום, והייתה ביניהם חברות קרובה, הציע לו ליפא את הכרב המסחרי הגדול והמיושן שלו, שעקרונית שימש להובלה, אך בו יכלו להיכנס כל בני המשפחה, ובמחיר של 300 ₪ לכל השבוע.

בדק שלום את האוטו וראה שאכן יש מקום לכל המשפחה, סגר עם ליפא חברו את העסקה והטיול הפך לעובדה מוגמרת.

אלא שעם תחילת הנסיעה, קיבל שלום צפירות ממספר נהגים על כך שעשן שחור מיתמר לו מאחורי הרכב. הציץ שלום במראה האחורית וראה שאכן העשן הוא 'תוצרת בית' ולא שריפת קוצים מקומית… אל כל זה נוספו רעשים לא נעימים שהשמיע המנוע בעת נסיעתו בכביש שש, כמו גם ריח חריף של שרוף שחדר לתא הנוסעים. אולם את שלום כל זה לא עניין והוא המשיך בנסיעה אל היעד..

איכשהו, בשן ועין הגיעו בני המשפחה לנקודת היציאה למסלול. הלכו, טבלו, חזרו, נכנסו לאוטו, והנה שקט חרישי: המנוע אינו מגיב. טכנאי מוסמך שהוזעק למקום קבע שבשל מאמץ מתמשך בלי הפסקה התחמם המנוע ונשרף באופן בלתי הפיך.

כעת טוען שלום שזה ממש 'מתה מחמת מלאכה', שהרי הסביר לליפא בדיוק לאן מתכוון הוא ללכת, ובמהלך הנסיעה עצמה קרתה התקלה. אולם ליפא טען שהיה על שלום לשים לב לסימני האזהרה שהראה הרכב, וברגע שזיהה שהרכב תקול – היה עליו לדומם מנוע ולא להמשיך בנסיעה ולהחמיר את המצב עד הפיכתו לבלתי הפיך.

ונשאלת השאלה האם זו אכן ההגדרה של 'מתה מחמת מלאכה' ובגללה יפטר שלום מתשלום על החלפת המנוע, או שעליו לשאת בהוצאות התיקון?

תשובה בקצרה: אם בשעה שנתגלתה התקלה הייתה האפשרות בידי שלום לעצור את הנסיעה ובכך להציל את המנוע (ללא צורך להחליפו לגמרי) – על שלום לשאת בהוצאות הנזק, אם כי בשווי מופחת, בהתאם למצב המנוע ולשווי הרכב (שגם כך כבר היה מיושן ובשווי נמוך).

תשובה בהרחבה: כדי להבין מצד מה יתחייב שלום על הרכב, יש להבין את דין השימוש ברכב, ובהקדמה:

בהלכה מובא שאדם השוכר חמור משא מן המשכיר למשא ולפתע חלת החמור, באופן שאינו יכול לשאת אפילו משא קטן (או שבמקרה שביקש חמור משא עבור משא ספציפי אותו כעת אינו יכול לשאת מחמת חוליו), חייב המשכיר להעמיד לשוכר חמור חלופי, ויותר מכך: החמור שחלה 'משועבד' לשוכר לטובת העמדת חמור משא חדש, גם המחיר מכירת החמור שחלה ע"י השוכר.

אמנם כל זה הוא במקרה ושכר חמור משא בסתם, אך במקרה ושכר חמור משא ספציפי (חמור זה) – אין המשכיר מחוייב להעמיד לשוכר בהמה אחרת אלא בעבור זו ששכר (או בדמי מכירתה), והיא בלבד משועבדת לו. [אמנם אין זה אלא במקרה ששכרו לרכיבה (שאז מחוייב הוא למכור את 'חמור זה'), אך כאשר שכרו למשא – אינו יכול לשכור בדמיו חמור אחר, אף כאשר אמר 'חמור זה', ואכמ"ל].

אמנם, במקרה בו שכר 'בית זה' והתמוטט הבית – רואים אנו שאין שום שעבוד על הבית הספציפי שהושכר (שאז חל החיוב על המשכיר למכור את האבנים והקורות שנפלו על מנת לבנות בית חדש), אלא ישנו חיוב כללי להעמיד לשוכר בית חליפי על מנת תממש את השכירות.

את השוני בין מקרה 'חמור זה' למקרה 'בית זה' ניתן לבאר בזה שבית ניתן בדר"כ לתקנו ולשפצו, על כן לא חלה שום התחייבות לגבי גוף הבית (אלא רק חובה על המשכיר להעמיד בית חליפי ככל שיהיה, עד שיתוקן הבית הקודם), בשונה מחמור שחלה או מת, שאין כל דרך לתקן אותו אלא להחליפו באחר – ע"כ גופו של החמור משועבד לטובת מטרה זו.

אם נשווה רגע את המקרה שלנו, הרי שנקבל השוואה ישירה למקרה של בית, דאע"פ ששימושו של הרכב הוא לנסיעה (כמו החמור לרכיבה), מכל מקום הרי אין מדובר פה בחברת השכרה (שלוקחת אחריות גלובלית על כל דבר לא צפוי שיקרה), אלא באדם ספציפי שמשכיר רכב ספציפי במצבו הספציפי, והיות והרכב ניתן לתיקון – הרי שדינו כבית, שאין גופו של הבית או רכב משועבד לשוכר.

אשר על כן, כמו שמרגע שנודע לשוכר על תקלה בבית, אין שום רשות לשוכר להשתמש באבני הבית באופן ש'אני לא אכפת לי, הרי המשכיר חייב לי את הבית הזה, ואלו הם קורותיו' – כך גם לגבי הרכב, שמרגע שנודע שהרכב ניזוק, אין לעשות שימוש ב'חלקי' הרכב או ברכב עצמו, אלא לעצור את הנסיעה וליידע את המשכיר בתקלה (והמשכיר עליו לקחת אחריות על המצב), ואם בכל זאת עבר והשתמש ברכב – הרי הוא כמזיק, וחייב לשלם על הנזק, ואינו יכול לטעון ש'מתה מחמת מלאכה' הוא שהרי אין לו רשות להשתמש ברכב לאחר שהתברר שניזוק, שהרי גוף הרכב אינו משועבד לו.

אלא שכאן יש להכניס בחשבון את מצבו של הרכב שכבר היה רעוע מראש, והמנוע שלו לא היה מהחדשים שיש בכביש, ומלבד זאת, לו יתברר שגם אם היה עוצר מיד בתחילת הנסיעה המנוע היה נשרף כליל – הרי שפטור הוא מתשלום.

פעולות פוסט

קבל את עלון שונה הלכות ישר אליך!

הקהל מדבר

0 תגובות

הצטרפו לשיחה והשאירו תגובה

הוספת תגובה

הוספת תגובה

צור קשר בוואטסאפ