הלכות תפילת הדרך

מקורה של תפלת הדרך

תפילת הדרך מוזכרת לראשונה בגמרא במסכת ברכות[1], ומסופר בגמרא שאליהו הנביא זכור לטוב הורה לרב יהודה[2]: "כשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא"[3], ומבארת הגמרא מאי המלך בקונך (כיצד נמלכים בקב"ה)?  זו תפילת הדרך. ברכה זו נתקנה בלשון רבים (שתוליכנו, שתצעידנו), שמתוך שמשתף עצמו עם הרבים תפילתו נשמעת[4].

אם דעתו לחזור מיד (באותו יום) צריך להזכיר בנוסח התפילה, "ותחזירנו לשלום"[5]. אמנם גם מי ששכח להזכיר תיבות אלו, וחוזר באותו יום, אינו חוזר לומר תפילת הדרך. ישנם פוסקים שכתבו להשתדל להסמיך ברכה זו לברכה אחרת שפותחת בברוך. אולם למעשה, אין מנהגנו לדקדק בכך[6]. מעיקר הדין יכולה התפילה להיאמר גם תוך כדי הליכה או בנסיעה ברכב, אולם אם יש אפשרות לעמוד או לפחות לעצור את הרכב בשולי הדרך מבלי שיגרם לו טורח או טרדה מחמת עיכוב הנסיעה, מן הראוי לעשות כן[7].

זמן אמירתה

תפילת הדרך נאמרת אחרי היציאה מן העיר, כאשר יציאה מן העיר פירושה 72 אמה (35 מטר לערך) אחרי הבית האחרון של עיר זו, ואם יש בית נוסף בתוך 72 אמה אחרי בית זה וכן אחריו יש עוד בית בתוך השיעור הנ"ל, עדיין אין זה מוגדר כיציאה מן העיר.

לכתחילה יש  לומר את תפילת הדרך לפני שהספיק להתרחק כשיעור פרסה (3.840 ק"מ) מעיר המוצא. ובדיעבד כל זמן שעדיין יש מרחק של פרסה עד עיר היעד שאליה רוצה להגיע,  יכול לאומרה. אבל עם כבר נכנס בתוך פרסה סמוך לעיר היעד, לא יאמרנה עוד[8].

לפי האמור לעיל, כתבו הפוסקים שאם מסלול הנסיעה מתוכנן באופן כזה שלאורך כל המסלול אין שטח באורך פרסה הפנוי ממושבים או בתים או בקתות שמירה למיניהם, הרי שאין אפשרות לומר תפילת הדרך באופן זה. לפיכך בימנו שבהרבה מהדרכים הבין עירוניים מצויים ישובים וכפרים וכן בתים ובקתות שמירה של אנשי צבא או שומרי גינות ופרדסים והם נמצאים בצידי הדרך בתוך שיעור של פרסה מאחד לשני, או שמתוך מהירות הנסיעה לא יספיק הזמן לסיים את תפילת הדרך לפני שיכנס בתוך שיעור של פרסה לאחד מאלו, הרי שעולה החשש אם ניתן אכן לומר את התפילה במצב כזה. ומסקנת הפוסקים היא שבזמננו עקב מציאותם השכיחה של תאונות הדרכים נחשבת הדרך ל"מקום סכנה" וניתן לאומרה בשם-ומלכות גם בדרכים אלו ללא חשש[9].

[1] כט, ב.

[2] אחוה דרב סלא חסידא.

[3] ופרש"י (שם): המלך בקונך- טול רשות.

[4] ואם אמר בלשון יחיד יצא. ואעפ"כ מילת "ותתני לחן" נאמרת בלשון יחיד מטעמים כמוסים ע"פ תורת הסוד, ויש שמסבירים מפני שחן הוא דבר אישי. וראה הגהות לסידור ישן (מהצמח צדק). וכן כתב המג"א ואדה"ז בשו"ע או"ח סק"י ס"ד בשם ספר הקנה על פי הסוד (שער הכולל פרק יב).

[5] סידור אדה"ז.

[6] בנאות דשא ע' 47, 84.

[7] ראה טוש"ע ונ"כ ושו"ע אדמוה"ז או"ח סס"ג ס"ד, סצ"ד ס"ה-ו, וסק"י ס"ד וס"ח. סדור אדה"ז עם הערות וציונים ע' ר וע' תרצא; ספר המנהגים ע' 23. פסק"ת סק"י סק"ד.

[8] ולדעת קצוה"ש אם מתכנן לחזור באותו היום לביתו (לאחר השהייה בעיר שהגיע אליה), יכול לומר את תפילת הדרך גם כשהגיע בתוך פרסה סמוך לעיר היעד.

[9] וראה הליכות שלמה ח"א כא, א.