הסכם 'קומיסיון'

יעקב החליט לפתוח חנות לחליפות יוקרה, בביתו הפרטי בשכונת מגורים חרדית במרכז הארץ. הלך הוא לכמה וכמה מותגי יוקרה ע"מ לקבל הצעות מחיר. לבסוף סגר יעקב עם מותג חליפות ידוע, שנתן לו חליפות בהסכם 'קומיסיון'. הסחורה כללה מספר חליפות, בגדלים ובצבעי שונים והוסכם ביניהם שעל כל חליפה שימכור יעקב מחויב הוא לשלם 150 ₪.

הסכם 'קומיסיון' אומר שמצד אחד אין יעקב מחויב למכור את הסחורה שקיבל, ואם מכל סיבה שתהיה החליט יעקב להחזיר את הסחורה (אין ביקוש, דגמים לא תואמים וכו') הוא יוכל לעשות זאת במיידי. מנגד, בעלי מותג היוקרה אינם מחויבים כלל להשאיר את הסחורה בידיו של יעקב ואם ביום מן הימים ירצו לקבל בחזרה את החליפות שלא נמכרו ונמצאות עדיין בחנותו של יעקב – זוהי זכותם הבלעדית לעשות זאת ועל יעקב להחזיר להם במהרה את החליפות.

ההסכם הינו גם על המחיר, לפיו אין שום זכות לבעלי מותג היוקרה להתערב ברווחי יעקב, וזכותו לדרוש כל מחיר שהוא רוצה על החליפות ולהרוויח על המכירה כפי החלטתו, וכל הרווחים הינם שייכים לו בלבד, ואין הוא צריך לשלם לחברה אלא 150 ₪ על כל חליפה שהוא מוכר.

אחסן יעקב את החליפות במחסן דירתו שבקומת קרקע. והנה אירע דבר בלתי צפוי: התפרץ הביוב במחסנו של יעקב ובעקבות כך ניזוקו החליפות כולם.

לאחר שעדכן את בעלי המותג בהצפה ובקלקול הסחורה, דרשו ממנו בעלי החברה לשלם על כל הסחורה שהייתה אצלו כאילו מכרה, שהרי הייתה תחת שמירתו וניזוקה. אלא שיעקב טוען שזהו אונס הכי גדול שיש. וכי הוא גרם לביוב להתפרץ? ומלבד זאת הרי שמכיוון שבהסכם מותנה שבכל רגע יכולים בעלי המותג לקחת את החליפות הרי שהם עדיין בבעלות המותג ואין הוא חייב כלום, שהרי שמר כיאות.

ונשאלת השאלה: האם יעקב בעל החנות חייב בנזקי החליפות שנהרסו בשל התפרצות הביוב, או שמא נחשבים הם עדיין רכוש של בעלי המותג? ובכל מקרה – היאך מחשבים את הנזקים, ומי מטפל בחליפות שניזוקו?

תשובה בקצרה: יעקב פטור במקרה אונס שכזה [אמנם אם ישנם קופצים על הסחורה לקנותה (למרות הנזק) – יש מקום לחייב את יעקב גם על מקרה של אונס ואולם במקרה רגיל (כשאין קופצים) פטור]. בכל מקרה אין שמעון מחויב לטפל במכירתה אלא נחשבת היא בבעלותו של ראובן והוא זה שיטפל במכירתה. אמנם, במקרה ויתברר שהייתה רשלנות מצידו של יעקב – בוודאי שיהיה חייב על הנזק [צורת התשלום תהיה ע"י שיעריכו את שווי הסחורה כמה הייתה שווה קודם שניזוקה וכמה לאחר ההיזק ואת הפחת ישלם].

תשובה בהרחבה: כדי להבין את פסק הדין, יש להבין מתי ניתן להתחייב אף על מקרה של אונס:

א. שליח בחינם שמקבל סחורה מידי חברו למוכרה לו – דינו כשומר חינם הפטור מאונסים או מגניבה ואבדה ואינו חייב אלא בפשיעה.

ב. אם הוא שליח בשכר נקרא 'סרסור' ודינו כשומר שכר המחויב גם בגניבה ואבדה, אך פטור הוא מאונסים וזאת גם במקרה שחולק ה'סרסור' ברווחים.

ג. סוחר הקונה סחורה בזול ומוכרה ביוקר – הרי הוא בעלי הסחורה וממילא סופג הוא את האונסים.

ד. הלוקח כלי מן האומן, על מנת לבדוק אותו טרם הקניה ונשבר הכלי בידו – חייב באונסים. אמנם, מסייגת הגמרא את דין זה ואומרת שהוא דווקא 'בזבנא חריפא' היינו: כשיש הרבה קונים המעוניינים בחפץ זה (נחלקו הראשונים מאיזה סיבה יתחייב האיש: יש האומרים שבהנאה המועטת שנהנה בכלי עד שנשבר – נחשב הוא כ'שואל' החייב אף באונס. אך יש האומרים שדינו כ'לוקח' שהרי לו יתאים החפץ לצרכיו יקנה אותו, וכשנותן לו המוכר לבדוק את החפץ הוא 'בונה' על כך שיקנה אותו במידה ויתאים לצרכיו, ואם לא יצטרך להחזיר לו ע"מ שימצא קונה אחר לחפץ זה שהרבה קונים לו – ע"כ נחשב הוא כ'לוקח' שקנה את החפץ להתחייב באונסים), אך כשאין החפץ מבוקש – אינו חייב באונסים.

ה. ומכאן נגיע לדין ספסרות: מן הדין, ספסר שמקבל סחורה ע"מ למוכרה ואם לא יצליח למוכרה יוכל להחזירה לבעליה – דינו שחייב באונסים ואפילו בדרך חזרה (אל בעלי הסחורה), שהרי נמצאת עדיין ברשותו ובידו למוכרה עד שמגיע לפתח ביתו (של בעלי הסחורה). אלא שיש אומרים שזהו רק במקרה שבו החפץ הוא 'בזבנא חריפא' (חפץ מבוקש לקניה) כנ"ל, אך יש הטוענים וכן נפסק בהלכה שכל שקצץ לו (בעלי הסחורה) את דמי המכירה של החפץ – הרי שנחשב (הספסר) כלוקח וחייב באונסים, אך כל שלא קצץ לו דמים, הרי שמכיוון שהספסר יכול לחזור בו מכל סיבה שהיא, הרי שעוד לא נחשב שקנה את החפץ לרשותו להתחייב עליו אף באונס (אך אם החפץ עונה להגדרה של חפץ מבוקש – עדיין חייב האיש אף באונס כנ"ל בדין הקודם).

ע"כ נראה שבהסכם זה שאין יעקב לוקח על עצמו התחייבות למכור כלום, ואדרבה: ישנה התחייבות מפורשת של יעקב אשר במידה ובעלי המותג, מכל סיבה שהיא, ירצו את מלאי הסחורה הנמצא בידיו,  מוכרח הוא להמציא להם אותו ללא שהות, וכן להיפך – אין אחריות ליעקב במקרה של אונס, ואף אם יש קופצים על החפץ – אינו צריך לטרוח בעצמו ולמכור את החפץ שאינו תחת אחריותו.

אמנם במקרה ופשע או התרשל באחסנת החפצים במקום שאינו בטוח דיו – חייב יעקב בכל מה שנגרם, אף במקרה של אונס.