הקדמת הכהן לעלות לתורה

מצוות "וקדשתו"

על הכהן נאמר: "וקידשתו"^[1], והצטווינו להקדים אותו בדברים שבקדושה, וכך מובא להלכה אודות כבוד הכהנים: "וצריך כל אדם מישראל לנהוג בהן כבוד הרבה ולהקדים אותן לכל דבר שבקדושה, לפתוח בתורה ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון". ועל כן, בכל פעם שקוראים בתורה – עולה הכהן ראשון, ואחריו לוי, והחל מעליית "שלישי" עולים ישראלים, ואין לקרוא לכהנים ולוויים נוספים בעליות הבאות, אך למפטיר יכול לעלות כהן או לוי^[2].

אם אין כהן בבית הכנסת, טוב להקדים את הלוי ולקרוא לו לעלות ראשון, אבל אין חיוב בדבר, אלא אם ירצה יכול לקרוא לכל העליות לישראלים. וכשקורא ללוי או לישראל לעליית ראשון יאמר הגבאי "במקום כהן", כדי שלא יטעו ויחשבו שהוא כהן^[3].

כשאין לוי בבית הכנסת

אם אין לוי בבית הכנסת, הכהן שעלה ראשון יעלה פעם נוספת לעליית שני במקום לוי, ויברך שנית. אבל לא יעלה כהן אחר, כדי שלא יאמרו שהראשון פגום. אם התחיל הכהן לברך ברכת התורה פעם שניה (שאמר כבר בא"י) כי היה סבור שאין בבית הכנסת לוי, והתברר שיש שם לוי או שנכנס לוי לביהכנ"ס – אין מפסיקים אותו. אך אם אמר רק "ברכו" ועדיין לא התחיל בברכה – מפסיקים אותו ויעלה הלוי^[4].

כשקראו לאחר ונכנס כהן

אם לא היה נוכח כהן בבית הכנסת וקראו ללוי או ישראל, ואז נכנס כהן לבית הכנסת (או הבחינו שהיה כבר בשעה שקראו ללוי או לישראל) – יעמוד הקרוא שאינו כהן ליד שולחן הקריאה עד שיסיים הכהן (ואם הוא ישראל: עד שיסיימו הכהן והלוי), ואז יעלה הוא. וכן הדין אפילו אם כבר אמר "ברכו". אך אם התחיל כבר לברך ברכת התורה (שאמר כבר בא"י) ואז נכנס הכהן לבית הכנסת – אינו פוסק^[5].

במקום הצורך יכול הכהן למחול על כבודו – בפרט בשני וחמישי – ולתת רשות לישראל לעלות לתורה ראשון, וצריכים כל הכנהנים שבמקום למחול, ואח"כ יאמר הגבאי בפירוש "ברשות כהן". ואם הכהנים יצאו החוצה יכול הגבאי לומר "אין כאן כהן". וטוב לכבד את הכהן בהוצאת הס"ת, כדי לקיים "וקדשתו" במקצת. אך למרות שמן הדין יכול כהן למחול על כבודו, למעשה היו רבותינו נשיאינו מדקדקים ביותר, בדרך כלל, שבכל קריאה בתורה יהיה הסדר: כהן, לוי, ישראל. רק במקום שיש צורך מיוחד קוראים לאַחֵר ברשות הכהן^[6].

^[1] ויקרא כא, ח.

^[2] גיטין נט, א-ב. רמב"ם הלכות כלי המקדש פ"ד ה"ב. טושו"ע או"ח סי' קלה ס"ג ונו"כ. רמ"א שם ס"י. משנ"ב שם סקל"ו.

^[3] שו"ע או"ח סקל"ה ס"ו. שו"ע אדה"ז או"ח סר"א ס"ג. וראה המלך במסיבו ח"א ע' רס"ה . וראה גם לקוטי ספורים (פרלוב) ע' עב, שכשלא היה כהן והקדימו לוי לישראל (אף שהיה הישראל ת"ח) הייתה דעתו הק' של אדה"ז נוחה מכך, וברך את הקורא באריכות-ימים.

^[4] שו"ע או"ח סקל"ה ס"ז-ח. וסי"א. וראה ט"ז שם סק"ז. מג"א שם סק"ח.

^[5] שו"ע או"ח סקל"ה ס"ו. מג"א שם סק"ח.

^[6] טואו"ח סקל"ה. שו"ע אדה"ז או"ח סקכ"ח ס"ס. שו"ת חת"ס או"ח סי' כה (טוב לכבדו). שו"ת סתרי ומגני סי' ה ע' 29 (ברשות). ראה סה"ש קיץ ה'ש"ת ע' 67. ספר המנהגים ע' 14. היכל מנחם ח"א ע' ריב. פרדס חב"ד גליון 13 ע' 267. וע"ע באריכות בפסק"ת סקל"ה אות ט. בירורי מנהגים – סדר היום ע' 236 (ועיי"ש ע' 9).