התכשיט שלא נגנב

2:00 בלילה, באחד ממרכזי המסחר הגדולים בארץ.

שלמה שזה עתה סיים לסגור את חשבונות השנתיים של עסק התכשיטים שלו, יצא מן המרכז המסחרי החשוך לכיוון רכבו שחנה ממול חנותו.

לפתע שמע שלמה קול מכונית מתקרבת.

עודו תוהה לעצמו מי נזכר להגיע למרכז מסחרי חשוך בשעה כה מאוחרת, קלט למול עיניו כי אלו לא אחרים מאשר חוליית גנבים שבאה עם כלי משחית לשבור את חלון הראווה של חנות תכשיטים של שלמה עצמו.

בתחילה קפא שלמה על מקומו בעוד הגנבים מרוקנים את תכולת חנות התכשיטים שלו אל המכונית. שניה לאחר מכן התעשת, וכדי להבריח את הגנבים החליט לעשות מעשה: איתר אבן גדולה על הרצפה, וזרקה בכוחו רב לעבר דלת תא המטען של הרכב בו ישבו הגנבים.

קול רעש גדול נשמע מהחבטה החזקה והגנבים קפצו מהרכב ונמלטו על נפשם, בעודם משאירים ברכב את כל הרכוש שגנבו.

שלמה כמובן הזמין את המשטרה, ואלו לקחו את כל הפרטים והחזירו לו את הרכוש שנגנב ממנו בשלימותו.

עוד עלתה המשטרה על זה שהרכב ששימש את הגנבים לא היה רכב שלהם, אלא רכב גנוב מאחד הישובים הסמוכים, אותו גנבו הגנבים על מנת לבצע את זממם, מה שנמנע מהם ע"י שלמה בחסדי שמים.

כאשר החזירה המשטרה את הרכב הגנוב לבעליו, בירר בעל הרכב את עלות התיקון של דלת תא המטען שנמעכה מן האבן הגדולה, וגילה שהיא שווה לסכום ההשתתפות העצמית שלו, לו היה מפעיל את הביטוח של רכבו. למעשה, בעל הרכב ניזוק ע"י שלמה ששבר לו את דלת תא המטען (על מנת להבריח את הגנבים שבאו לגנוב את התכשיטים מחנותו) בכ2000 ₪, אותם הוא תובע משלמה לשלם לו.

אלא ששלמה כאשר שמע את זה טען כנגדו:

ראשית – חשבתי שהמכונית שייכת לגנבים ולכן מותר היה לי להזיקה כדי להציל את חנותי.

שנית – אף לו ידעתי שהרכב שלך הוא – עדיין היה מותר לי להבריח את הגנבים שהיו יהודים מלעשות את זממם, ובכך קיימתי את מצוות 'הוכח תוכיח' שגם אתה חייב בה.

ועוד והוא העיקר – עצם זה ששברתי את הדלת והנזק הסתכם רק בזה, ולא בעצם גניבת הרכב לצמיתות – רק על זה אני צריך לקבל תודה גדולה, ואתה עוד מבקש לתבוע אותי?

ונשאלת השאלה: האם שלמה אכן צודק בטענותיו ואין לו לשלם לבעל הרכב את עלות הדלת, או שמא אסור היה לו לעשות את מעשהו, ועל אף כל ההצטדקויות עליו לשלם?

תשובה בקצרה: בטענותיו של שלמה אין ממש, אולם למרות כל זאת יש מקום לפטור את שלמה לגמרי מן הנזק.

תשובה בהרחבה: בשני הטענות הראשונות אין ממש היות ובסופו של דבר היה פה נזק וידוע ש'אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער ובין ישן'. היינו, שאין שלמה יכול לומר לא התכוונתי, לא ידעתי וכדומה או כל טענה כיו"ב.

אמנם לגבי טענתו בו מנע נזק גדול יותר מבעל הרכב, יש לדון בכך, כי אף שמצד אחד אכן מנע נזק גדול יותר, אך מנגד הרי זריקת האבן לא נעשתה על מנת להציל את הרכב בלבד, כי אם להיפך – על מנת להציל את התכשיטים בלבד – ואם כן יוצא שהזיק ממון חברו כדי להציל את רכושו. ע"כ גם אם לכאורה טענתו של שלמה נכונה (שהזיקו ב2000 שח במקום נזק גדול יותר) אין בטענה זו ממש (ועצ"ע ואכמ"ל בזה).

אולם נראה עדיין לפטור את שלמה משני סיבות אחרות, ובהקדמת חידוד ההבדל בין גדר 'מזיק' בכלל ל'גנב' ו'גזלן' בפרט (שלכאורה הוא רק כפילות לשון, שהרי גנב/גזלן הם מזיקים רכוש הבעלים ובמה שונים הם ממזיק סתם?)

'מזיק' הגדרתו הוא כל מי שמחסר את ממון חברו. ע"כ המדד הקובע האם מעשה מסוים נקרא היזק (ומי שעשאו נקרא מזיק) או לא תלויה בקביעה פשוטה אחת: האם נגרם נזק או שלא.

גנב/גזלן הינם מזיקים מסוג אחר: הם אינם מזיקים לחפץ עצמו, אך הם מזיקים לאדם עצמו. היינו שבזה שהם מוציאים חפץ מסוים מרשות האדם, אין נגרם נזק לחפץ עצמו אלא לאדם הנגזל/הנגנב שאיבד את החפץ מרשותו, וע"כ אע"פ שלחפץ עצמו לא קרה דבר – עדיין יש פסידא כלפי האדם לו היה שייך החפץ.

וכעת – לטעמים לפטור את שלמה מן הנזק:

ראשית, מכיוון ורכב גזול במציאות של ימינו (בה המשטרה אפילו לא שולחת ניידת כדי לגבות עדות מבעל הרכב) אינו שווה כלום מצד עצמו, והיות וכאשר שלמה זרק את האבן על הרכב – הוא כבר היה גזול – הרי שיוצא שהרכב לא היה שווה כלום לבעליו בעת ההיזק (אע"פ שהרכב מצד עצמו שווה כסף אם כנאמר לעיל – לבעליו הוא כבר לא שווה כלום היות ויצא מרשותו ואבוד הוא מבחינתו) וע"כ יוצא שלא הזיקו כלל ופטור.

שנית, יכול שלמה לטעון: הן אמת שהיזקתיך ב2000 ₪, אולם לו לא הייתי עושה זאת – בכל מקרה היית צריך לשלם 2000 ₪ לביטוח (השתתפות עצמית ע"מ לקבל החזר ורכב חדש), מכך יוצא שבעצם לא הוספתי לך על ההיזק הראשוני שקרה בעצם גניבת הרכב מאומה! והינך (בעל הרכב) יכול לבחור למי לשלם את אותם 2000 ₪ (האם לתיקון הדלת או לביטוח כהשתתפות עצמית ושהם יעשו זאת במוסכי ההסדר שלהם) וע"כ אינני בגדר מזיק כלל (שהרי לא החסרתיך ממון נוסף ממה שהיה אמור להיות חסר גם כך וכנ"ל) וא"כ ניתן לפטור את שלמה מנזק זה.