ואין לנו רשות להשתמש בהם?

נגמרה לי הבטריה, ולמול עיניי משתלשל כבל המחובר לחשמל, רק לחבר ולהטעין. אני צריך מראה לכוון את התפילין, היא מחכה לי בתיק התפילין של החבר, רק לקחת להשתמש ולהחזיר.

כולנו נזקקים לעיתים לטובות וחפצים של אחרים. גם עשיר גדול הנמצא בדרכים נחשב לעני מחמת חוסר האביזרים שנמצאים באמתחתו (ראה מהרש"א ברכות י:). מה עושים, אבל, כשלא ניתן לבקש רשות מבעל החפץ? האם מותר להשתמש?

בהשקפה ראשונה נראה שאיננו עושים דבר, רק משתמשים בסרגל ומחזירים, רק מחברים את הפלאפון למטען, מדוע שיהיה אסור? אך הגמ' קובעת שגם אדם שרק "שואל שלא מדעת" חברו נחשב גזלן, ולכן באופן כללי אסור להשתמש בחפצי הזולת ללא בקשת רשות.

כמו לכל כלל, גם לכלל זה יש יוצא מן הכלל…

בטור הקודם למדנו שאסור לקחת ולחסר מממון השני ללא ידיעתו, גם אם מדובר על החבר הכי טוב, שבוודאי ישמח לשמוע על כך. אמנם, שונה הדבר בנידון שלנו. כשמדובר על שימוש שאינו מחסר את ממון הזולת, ניתן להפעיל שיקול דעת. הכלל המנחה כאן הוא הקפדת הבעלים, אם ברור שבעל החפץ לא יקפיד, מותר להשתמש גם כשהוא עדיין לא מודע לאותו שימוש.

כיצד אכן אדע שבעל החפץ לא מקפיד על השימוש?

בהלכה מובאות כמה אפשרויות לכך, הראשונה שבהם היא היכרות מוקדמת עם הבעלים. אם המשתמש מכיר את רמת הקשר שלו עם הבעלים, ויודע בוודאות שלא יקפיד, מותר לו להשתמש. אפשרות נוספת היא כשמדובר לצורך מצווה. מותר לקחת טלית, תפילין, ארבעת המינים ועוד, גם בלי ידיעת הבעלים, כי בוודאי מסכימים הם לקיום המצווה (בהגבלות מסוימות, שא"א כאן לפורטם).

קולא נוספת שמביא אדה"ז היא, כשהשימוש בחפץ לא יכול לגרום הפסד בשום צורה שהיא, כמו שימוש בסרגל או כלי פלסטיק חזק שבוודאי לא יינזקו מהשימוש, וגם לא מנפילה על הרצפה. שימוש כזה יהיה מותר, כי מניחים אנו שבעל החפץ אינו מקפיד על כך (ראה שו"ע אדה"ז הל' מציאה סכ"ח ועוד).