"זיכוי" הבוס במצוות

עם ישראל מלאים מצוות כרימון, ולפעמים עולה הצורך לזַכות גם אחרים, שהרי גדול המְעשה יותר מן העושה. היום תורו של הבוס לזְכות במצווה, ומה טוב שיהיה זה בלי ידיעתו, שהרי "זכין לאדם שלא בפניו" – המדפסת שלו שכל הזמן מדפיסה דפי חשבון ושרטוטים, תזכה לעלות לקדושה ולהדפיס מודעות של שיעור תורה.

האם אכן מותר לעובד להדפיס במדפסת של הבוס לצורך הפצה ומצווה? ומה הדין כשמדובר בהדפסה אישית?

כשעולים שאלות כגון אלו, יש לנו כחסידי חב"ד את הזכות לבדוק ביצירה בלעדית וייחודית של אדה"ז, בה אסף וליקט מכל רחבי חושן משפט, את הדינים המעשיים הנוגעים לכל אחד ואחד בחיי היום יום – שו"ע אדה"ז חלק ו.

מקרה כמו שלנו מופיע שם לגבי אכילת פירות מפרדס של החבר. אדה"ז מתבטא על כך בצורה נדירה יחסית: "וצריך להזהיר לרבים שנכשלין בזה מחמת חסרון ידיעה" (הל' מציאה ס"ד).

לדעת אדה"ז, כל לקיחה וחיסור מממונו של הזולת בלא ידיעתו, נחשבת כאיסור גזל מדאורייתא. גם אם מדובר על החבר הטוב ביותר – "אוהבו ורעו אשר כנפשו", וגם אם בוודאי יסכים כשישמע על אותה לקיחה או הדפסה, ואפילו "ישמח ויגיל" על כך, אין בכך כדי להתיר את עצם הלקיחה באיסור.

אין הבדל אם מטרת הלקיחה היא לצרכים אישיים או לצורך מצווה, כי הכלל ש"נוח לו לאדם שיעשו מצוה בממונו", שייך רק כשאינו מפסיד ממון (שם סכ"ז).

מתי בכל זאת הדבר מותר? אם כך הוא הנוהג הברור באותו מקום – כל העובדים מדפיסים דברים אישיים במדפסת של המשרד, והמעביד יודע מכך. במקרה זה, לא צריך כל עובד ועובד לבוא ולשאול, אלא יכול להסתמך על המנהג באותו מקום ושתיקתו של המעביד על כך (שם ס"ה).

חשוב להדגיש, שהאיסור הוא רק כשמחסר מממונו של השני, אך אם רוצה רק להשתמש בחפציו בלי ידיעתו, הדין שונה לגמרי, ונעסוק בו במאמר הבא אי"ה.

עד כאן נגיעה על קצה המזלג בנידון החשוב הזה.