זריקות נגד מחלת ה'ניו קאסל'

הנה נודע כי מזה שנים רבות מזריקים לעופות בארה"ק זריקה בקטנותם, כדי למנוע מהם את מחלת ה'ניו קאסל'. ועוד מחלות, כפי המובא באריכות בשו"ת מנחת יצחק חלק ז סימן נג, בתחילתו.

והנה למעשה ישנם ב' אפשרויות איכן להזריק א. בבית החזה, ב. בשוק.

בפוסקים דנו בזה האם יש חשש טריפות ע"י הזריקות.

החשש העקרי באופן הא' (זריקה בבית החזה) הוא מפני ניקוב הוושת ששיעורו בכל שהוא [יו"ד לג,ה] עיי"ש. שהרי בעת הזריקה העופות קטנים ביותר. או החשש שמעלה הפרמ"ג (יו"ד סי' מ"ו שפ"ד סק"י) 'אסר תרנגולים מסורסים שיש לחוש לנקיבת המעיים' (אלא דראה שם הטעם שמסיק להיתרא). או נקובת הריאה כפי החשש המעלה החת"ס (יו"ד סי' קכב).

והנה שאלה כעין זו כבר נשאל כ"ק אדמו"ר הצמח צדק בשו"ת יו"ד סי' כו – 'בענין שמקיזין דם לרוב בהמות במדינות אוקריינא מצווארם, גיד הנקרא קארקאווי. והוא סמוך לסימנים. וחשש כת"ר מספק נקובת הוושט. כי אומרים שהגיד הנ"ל סמוך לוושט אלא שמ"מ יש קצת בשר המפסיק'. והרב השואל רצה להחמיר ע"פ דברי הרמ"א סימן לג סעיף ח –'ויש אוסרין כל עוף או בהמה דצוארה מלוכלך בדם, דחיישינן לנקיבת הוושט ואין אנו בקיאין (הגהות אשירי פא"ט בשם א"ז), וכן המנהג'.

אך כותב הצ"צ דאין לחוש כיון 'די"ל כיון דאומן הוא המקיז מסתמא יודע להקיז שלא יגיע בהסימנים וגם החוש מעיד לזה כמ"ש כת"ר שאנו רואים רוב הניקזין הם חיים ובריאים יותר מי"ב חדש', ושכ"כ בכנה"ג סי' מ"ו בהגהת הב"י אות ט' דהמתעסק בסירוס התרנגולים בקי הוא שאינו נוגע בבני מעיים וכו' ושכ"כ הדמש"א. והסכים עמו ג"כ הפמ"ג בשפ"ד סי' מ"ו סק"ט. והביא ראיה לזה מהגמ' חולין מג ע"ב בענין חיוי ברייתא עיי"ש. וכן הביא סמך מסוגיא דבכורות (דף י"ז ע"ב) ע"פ הסבר התוס' שם, דכל שנעשה בידי אדם אפשר לצמצם, עכ"פ היכא שיש מרחק מה. ומש"כ הרמ"א הנ"ל להחמיר הוא רק היכא שלא נעשה במכוון ע"י אדם 'יש טוב טעם שאין לחוש לזה דכיון דעושה כן בכונה לרפאות הבהמה מסתמא יודע ליזהר שלא יגע בהוושט'. וראה שם בשו"ת צ"צ שעוד מאריך בכל זה טובא להיתרא.

א"כ לכאורה לא היה צריך לחוש כלל כשרות עופות שנזרקו  בבית החזה.

אלא דבשו"ת מנחת יצחק חלק שם, כתב דשמא כאן יש להחמיר שהרי לא ראינו שחיים י"ב חודש אחרי הזריקות [שהרי הם נשחטים בגיל צעיר מאוד]. ופירט שם עוד כמה סיבות. ובשו"ת מנח"י סיים (ע"פ הנ"ל) בזה"ל: 'לכן החלטנו להשתדל לסדר שלא יביאו לעירנו עה"ק ת"ו רק מאותן העופות של"ה עליהם מחלה, ולא נזרקו כלל, ואף דבמקום אחד נתגלה לנו שזורקין אף בכה"ג, אבל נתברר שזורקין רק בשוק למעלה מצוה"ג ויאכלו ענוים וישבעו'.

ואף שיש להעיר על דבריו, שאף בנדו"ד מעיקר הדין אין כל חשש עכ"ז בודאי נכון לנהוג כפי שכותב תשובות והנהגות כרך ד סימן קפא – 'דאף אם כשר מדינא, מ"מ כשיש הכשר (למהדרין) הכוונה היא שעשו כל מה שאפשר לעשות שיהיה מאה אחוז כשר וע"ז סומכין הציבור, ואף שכדי לפסוק כשר סומכין על רוב, אבל כשבאים לתת הכשר יש להיזהר יותר כאן שהציבור מבינים שענין ההכשר הוא שאין בו שום חשש'.

לכן למעשה אצלנו ובעוד הרבה כשרויות מהודרות, אכן כן עושים את הזריקות בחזה, אלא שמעמידים משגיח מיוחד על זה שלא יהי' כל חשש שנכנס פנימה לאברים [ראה שו"ת נהרות איתן ח"ג סי' לד], וכן מקפידים שהמחט תהיה קצרה כך שלא תוכל להיכנס פנימה [ראה שו"ת היכל הוראה ח"ג מו].

והנה בכשרות הבד"ץ העדה-החרדית (ירושלים) הנהיגו שאת הזריקות יעשו בשוק, אך אנו אצלנו וכן בעוד הרבה שחיטות מהודרות לא נוהגים כן, דאף שבזריקות אלו אין חשש של נקוב הוושת או אברים פנימייים, עכ"ז התגלה בזה חששות אחרים חמורים ביותר כפי שיתב'.

דהנה מחמת חומר הזריקה המתפשט ברגל, אף שהזריקה הנה שלא במקום צומת הגידים כנ"ל, החומר החריף עלול להתפשט למקום הגידים. ואכן ישנם עופות שנמצאו בהם כמין בשר מקולקל במראה לבן בשוק במקום הזריקה והוא מתפשט עד הקרומים שסביב הגידים שבצומת הגידים.

והנה כתב הרמ"א (יו"ד נו, ח) 'ואנו אין בקיאין בבדיקת צומת הגידין של עוף, משום דקשה לבדוק ובקל הוא נטרף, ולכן בכל מקום דאיכא מכה במקום צומת הגידין אפילו אינו רק נפוח ונצרר הדם, מאחר שהיה צריך בדיקה ואין אנו בקיאין בעוף, הוא טריפה (מרדכי פרק בהמה המקשה וא"ו הארוך ואגודה והאחרונים)'. ואם כן כל עוף שיש בו ניפוח וכו', אין לאכלו.

אמנם כתב הש"ך שם ס"ק יא ע"פ הרש"ל שלא כל ניפוח יש להטריף אלא 'הכל לפי הנפוח וצריך המורה קודם שיטריף לחתוך הנפוח ויעיין בו שאם נר' מתוך הנפוח שיש בו רקבון ונימוח ויש לחוש שנפסק א' מהחוטין אז יש להטריף', ושהב"ח כתב 'דלא אמר הרב אלא בנפוח אבל בשינוי מראה בלחוד כמו בלו"א או ברוי"ן או גע"ל בכה"ג דאין שום לקותא ולא נפוח מכשירין לגמרי ואין צריך לחתוך ולראות אם יש רקבון ונימוח מ"מ טוב להחמיר ולעיין על ידי שיחתוך כו".

ועל כן יש ויכוח האם הריעותא הנזכרת היא בכלל חומרת הרמ"א או לאו, [ראה בכל זה בקונטרס צומת המבוכה להר"ח רוטר וראה שם עוד פרטים רבים במציאות בשטח], ובקונטרס טהרת הלב פרק ח (אלא שיש פאל שמחבר הקונטרס לא כתב את שמו וצ"ע), ובמה שהאריך בהיכל הוראה ח"ה סי' נא ואילך].

והנה אף שבודאי יש מקום לסברת המתירים והרבנים החשובים שעמהם, עכ"ז אנו מעדיפים במציאות היום את ההזרקה בבית החזה ע"י מחט קצרה בפיקוח משגיח שבזה אין כלל חשש לפק"ד כנ"ל.