כל דבר הוא בהשגחה פרטית ויש ללמוד ממנו דרך בעבודת ה'. כולנו שמענו על שריפות הענק שהשתוללו באיזור ירושלים לפני כחודש, גם ראינו את האש עולה על כביש 1 ואת המוני הנמלטים. יחד עם ההודאה להקב"ה על הניסים והנפלאות שב"ה לא היו נפגעים בנפש, יש ללמוד מזה עניין בג' הקוין דתורה עבודה וגמ"ח, ובתורה גופא – ב'דבר הוי' זו הלכה'.
תורה
לגבי דליקה בשבת, אומרת המשנה: 'אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו, מפני ששביתתו עליהן'. הסיבה לאיסור כיבוי השריפה בשבת אף על־ידי ילד קטן היא, מפני שבימיהם דליקה היתה פחות סכנת נפשות ויותר סכנת כליון ממון. ולכן יש הרבה פרטי דינים ודיוקים כיצד בדיוק יש להציל חפצים מהדליקה בשבת מבלי לכבותה.
אך כבר בימי הראשונים החלו להזהיר על סכנת הנפשות שבדבר, המרדכי כתב: "ועכשיו נהגו ברוב ארצות לכבות דליקה בשבת ואין להם על מה שיסמוכו, אלא שאומרים שחוששין שבעבור הדליקה ישרפו בה תינוקות שלא יוכלו לברוח, ועוד שיש חשש ספק נפשות מאימת המלכות".
והנה אדה"ז בסימן של"ד מביא בשם הרמ"א שיש לכבות שריפה בשבת אפילו אם הינה בבית גוי. ואכן האחרונים שלאחר מכן (כמשנה ברורה ועוד) כותבים גם־כן שיש לפרסם שמותר לכבות בשבת כל שריפה שיש חשש שתתפשט מחוץ לבית משום פקו"נ.
הסיבה לשינוי הגדול בדיני שריפה היא שבמאות השנים האחרונות התחילה בניה עירונית צפופה עם כמות רבה של אנשים בכל תא שטח. בנוסף, כיום עם ההתקדמות הטכנולוגית, החומרים שהאש פוגשת בהם (בלוני גז, תשתיות חשמל, חומרים כימיים פולטי גזים ועוד) – הופכים את האש למסוכנת לא רק במגע, אלא גם בהפצת חומרים רעילים ובועות חום שיכולים לפגוע ח"ו גם במרחק במקומות סגורים, עד שאש שפורצת במקום אחד יכולה ח"ו להזיק במקום אחר דרך מסדרונות ותעלות אוורור. ולכן היום אש היא פקו"נ מוחלט ומותר לחלל עליה את השבת ואפילו על ספק פקו"נ.
במרוצת השנים הלכו אמצעי כיבוי האש והשתכללו. בתחילה הקימו את 'אגודות מכבי האש' (אפילו בליובאוויטש היתה כזו). והיום מערכות כיבוי יכולות להשתלט על אש קטנה באופן עצמאי, לקרוא אוטומטית לכוחות הצלה ובמקביל לדאוג לאוורור שהוא קריטי.
וכאן יש לעורר על האחריות שמוטלת על כל מוסדות החינוך להתקין מערכות בטיחות אש כפי דרישת כוחות ההצלה, ולדאוג לתחזקם כראוי ולוודא את תקינותם. הדבר כולל: יציאות חירום פתוחות, מפוחים, מערכת טלפוניה וכל הקשור לנושא זה. ובכל שינוי או בעיה, יש להיוועץ ברב מורה הוראה, כיוון שמדובר בעניין הלכתי, ולא רק בעניין בטיחותי:
אדה"ז בהלכות שמירת גוף ונפש סעיף ג' כותב כך בהמשך למצוות מעקה: "וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות – מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה, שנאמר "השמר לך ושמר נפשך מאוד". ואם הניח ולא הסיר המכשולות המביאים לידי סכנה – בטל מצות עשה ועבר ב'לא תשים דמים' כגון אם סלם רעוע עומד בביתו וחצירו.
והלא הדברים קל־וחומר: ואם סולם רעוע אסור להשאיר בחצר שמא יעלה עליו אדם ויפול ממנו, עאכו"כ שיש לוודא שמבנה מוסד ציבור לא יהיה רעוע בפני סכנות כאלה ואחרות, ובמיוחד – סכנת פקו"נ שכזו.
אמנם בבתי כנסת יש שאלה על מי מוטל לעשות זאת כיוון שהם שייכים לרבים (כמובא בחושן משפט סימן תכ"ז), אבל במקומות אחרים בוודאי שיש לדאוג לכך.
יחד עם זאת כדאי לציין שמדובר בעלות כספית גבוהה מאוד שנופלת על כתפי המוסד בלי סבסוד. ולכן, הציבור יכול וכדאי שיתרום למטרה זו, והמוסד מצידו יוועץ ברב מורה הוראה כיצד להתקדם בשלבים עד שהמוסד יהיה בטוח בהתאם להמלצתם של כוחות הכיבוי.
עבודה
אש מזכירה את האש שהקב"ה עתיד לבנות בו את בית המקדש ושם נעבוד את עבודת הקרבנות, כמו שמביאה הגמרא במסכת בבא-קמא 'כי תצא אש ומצאה קוצים שלם ישלם המבעיר את הבערה. אמר הקב"ה אני הצתי אש בציון ואני עתיד לבנותה באש שנאמר ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה'.
גמ"ח
משיחת כ"ק קד"ש מליל שמח"ת תשמ"ו "הניצוץ של משיח שבכאו"א מצית את הקוצים של הגלות כי תצא אש ומצאה קוצים גו'". כמבואר בזהר ש"כיון דאתגלו ישראל ומתרחב מקדשא הנה הקב"ה נטיל כובין ודרדרין קוצים ושוי תחותי" וקוצים אלו מעיקים את השכינה "שכינתא בגלותא".
אך כאשר כי תצא אש מציתים את הקוצים ע"י ניצוץ אש, הניצוץ הקטן של משיח בחי' יחידה וכל יהודי עושה זאת במקום שליחותו בכל מקום ומקום שבעולם – אזי מציתים את כתלי הגלות ועד שהם נשרפים לגמרי ואז בדרך ממילא מתגלה המשיח בחי' יחידה הכללית שעוד לפני כן "הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים".
הקהל מדבר
0 תגובות
הצטרפו לשיחה והשאירו תגובה
הוספת תגובה