חודש אלול – חודש של תשובה

ימי חודש אלול מסוגלים הם במיוחד לתשובה, שכן בראש חודש אלול עלה משה רבינו להר בפעם השלישית  והחל משה רבינו בסדר של תפלות ובקשת סליחה ורחמים על חטא העגל[1], עד שביום הכיפורים נתקבלה תשובתם של ישראל לגמרי, וירד משה לתת לישראל את הלוחות השניים ולבשר להם כי ה' יתברך סלח להם. כך שארבעים הימים שמתחילת חודש אלול ועד יום הכיפורים הם הימים המסוגלים ביותר לתשובה ולחשבון נפשו צריך כל אדם לפשפש במעשיו, ואם ימצא דברים שצריכים תיקון – ישוב ויתקנם[2]. ומעורר הרבי על כך שבכחם של ימי חודש אלול לתקן את כל ימי השנה, שכן בתאריכי החודש של אלול החל מ-א' אלול, בכל אחד מהם פועלים על כל ימים אלו בחדשי השנה שחלפה – ועד ליום כ"ט באלול שמתקן את כל ימי כ"ט ואף ימי ל' בשנה החולפת[3].

תקיעות של תשובה

אמרו חכמים: "בראש חודש-אלול אמר הקב"ה למשה: "עלה אלי ההרה" והעבירו שופר בכל המחנה . . והקב"ה נתעלה (אותו היום) באותו שופר, שנאמר: "עלה אלקים בתרועה" . . ולכן התקינו חכמים שיהיו תוקעים בשופר בראש חודש-אלול בכל שנה ושנה, כדי  להזהיר את ישראל שישובו בתשובה"; התקיעות הן ללא ברכה לפניהן, וסדר התקיעות הוא: תקיעה שברים תרועה תקיעה, תקיעה שברים תקיעה, תקיעה תרועה תקיעה. ומתחילים לתקוע מיום א' אלול, שהוא יום ב' דראש חודש אלול. וביום א' דראש חודש אין תוקעים בציבור, אך נוהגים לתקוע בו בכדי להתלמד[4]. זמן התקיעות בחודש אלול הוא לאחר תפילת שחרית. אולם אם מסיבה כלשהי לא תקעו לאחרי תפילת שחרית – יתקעו במשך היום וכן לאחר תפילת המנחה[5].

הוספה בתהלים

כיון שימי חודש אלול הם ימים מיוחדים ומזומנים לתשובה, על כן נהגו כל ישראל בימים אלו להרבות בתחנונים ובאמירת תהלים. מעבר לכך, הורה הבעש"ט בשם מורו הידוע אחי' השילוני לומר בכל יום – מיום שני דראש חודש אלול עד יום הכיפורים, שלשה פרקי תהלים; וביום הכיפורים שלושים וששה פרקים. מי שלא התחיל לומר את פרקי התהלים בסדר זה ביום ב' דראש חודש, יתחיל לומר את פרקי התהלים השייכים לאותו יום שעומד בו, ואת אשר החסיר – ישלים. נוהגים לומר ג' פרקים אלו בציבור, לאחר אמירת שיעור תהלים היומי, ולפני אמירת הקדיש יתום[6].

[1] חטא העגל היה ארבעים יום לאחר מתן תורה, ובשעת החטא התעורר חרון אף מלמעלה על כך, משה רבינו העתיר בתפילה והזכיר זכות אבות והצליח לעכב את העונש. אולם גם לאחר רדתו מההר ושבירת הלוחות, עדיין היה על משה רבינו להמליץ טוב על ישראל, ולכך שב ועלה להר סיני, והיה זה למשך ארבעים יום – מר"ח אלול ועד יוה"כ.

[2] ראה רש"י עה"ת תשא פל"ג פי"א עקב פ"ט פי"ח. טואו"ח ונו"כ סתקפ"א. לקו"ש חי"ד ע' 267. ועוד.

[3] קצשו"ע סקכ"ח ס"א. השלמה לשו"ע אדה"ז (לבעל הדברי נחמי') סתקפ"א ס"א. וראה סה"ש תשמ"ט ח"ב ע' 666.

[4] דברים י, א. תהילים מ"ז, ו. ראה פרדר"א פמ"ו; רא"ש סוף ר"ה; טוש"ע ונ"כ או"ח סתקפ"א;  ספר המנהגים ע' 53, ועיין לקו"ש חל"ד עמוד 95.

[5] אך בלילה יש להימנע מתקיעת השופר מפני שאז מדת הדין שולטת; ובעניין תקיעות אלו ראה רמ"א סתקפ"א ס"א; ערוך השולחן שם סי"ב; 'מועד לכל חי' (לר"ח פאלג'י) סי"א אות נא; וראה שיחת יום ג' דסליחות תנש"א (התוועדויות תנש"א ח"ד ע' 314 הערה 81). שיחת ליל א' דר"ח אלול תשל"ה (שיחו"ק ח"ב עמ' 444) ושיחת ח"י אלול תשל"ו (שיחו"ק ח"ב עמ' 691) . נט"ג פ"ד ס"י-י"א.

[6] קובץ מכתבים המודפס בסוף תהלים "אהל יוסף יצחק" ע' 208. ספר המנהגים ע' 54. וראה אוצר מנהגי חב"ד אלול תשרי ע' ט, יג.