טעם מצוות הקהל

בטעמה של מצות הקהל כתב האברבנאל: "לפי שהקדוש ברוך הוא השגיח שיהיו דברי תורה חביבים על ישראל . .  ויהגו בה יומם ולילה . . בפומבי גדול יקרא הגדול שבעם, שהוא המלך או השופט, את ספר התורה נגד כל ישראל, כדי שישמעו ויתפעלו לבותיהם מהדברים ומכבוד המדבר והקורא. ואם היה זה בכל שנה, היה הדבר נקל בעיניהם"[1].

אודות חשיבות מצוות הקהל כותב ה"חינוך": "זאת המצוה עמוד חזק וכבוד גדול בדת", ומבאר את מעלתה של מצוה זו, משום שייחודיותו של עם ישראל הוא בתורה, ועל כן ראוי שייקהלו הכל יחד בזמן אחד מן הזמנים לשמוע דבריה של התורה, וישאלו הכל לשם מה התכנסות זו, והתשובה על כך תהיה: "לשמוע דברי התורה שהיא כל עיקרנו והודנו ותפארתנו, ויבואו מתוך כך לספר בגודל שבחה והוד ערכה ויכניסו הכל בלבם חשקה. ועם החשק בה ילמדו לדעת את ה' ויזכו לטובה, וישמח ה' במעשיו, וכענין שכתוב בפירוט בזאת המצוה ולמען ילמדו ויראו את ה'"[2].

על פי האמור שמעמד הקהל הינו יסוד עקרי באמונה, ניתן לחבר את המתבאר בפרק הקודם שאף הזמן שנבחר  – על פי התורה – 'תורם' רבות למעמד הקהל, כפי שכותב בעל ה"עקידה": בשנת השמטה יסתלק המטריד הראשון בקשת הצרכים, וכולם פנויים ומבורכים. ובחג הסוכות נסתלק המטריד השני, כי באביב עדיין קר ומי הנהרות גוברים, ועתה המזג השוה ביותר, ולכן נקרא חודש זיו, ואם כן יבא כמעט כל העם, וירבה כח ההשגחה במטריד הג', שלא יקרה דבר מהאויבים בבתיהם, וכדי לחזק כח הלימוד להסיר כל דעה משובשת יעלה המלך ביופיו על בימה גדולה וכו' הוא מה ש"תקרא את התורה הזאת" וכו' כי היא מה שתסיר כל דעת משובש וכו'. והילדים יקבלו על ידי זה רושם חזק. ולא רצה הא-ל להטריד את העם כל שנה בכך, וכן אין הרושם חזק כל כך אם יעשה הדבר בתמידות. ובסיום שנת השמיטה כבר תהיה גולת הזהב על מכונו וכו' כי אין להם עסק בעבודת האדמה כלל, וכאשר יהיה בחג הסוכות, מוצאי ר"ה ויוה"כ, שכבר הושלמו עם יוצרם וכוחותיהם ותאוותיהם כולם הוכנו לעבודתו[3].

[1] אברבנאל, דברים לא, יג.

[2] ספר החינוך, מצוה תריב.

[3] עקדת יצחק, דברים פרשת וילך שער קב.