חינוך – בתוקף המלובש בדרכי נועם

האם מותר למלמד או לאבא להכות את הילד לשם חינוך?

מן הדין באם זה למטרת חינוך הדבר מותר, וכמובן שיש בזה כמה תנאים והגבלות, אך מדברי הרבי בכמה מקומות משמע שיש להימנע מזה ככל האפשר, ואכן בימינו רואים שאין בכך תועלת בדרך כלל. וכך כותב הרבי: "צודק אשר אין זו הדרך להשתמש בחינוך בעונש השבט, כי לפעמים הכי תכופות יצא שכרו – שמשתכרים על ידי זה – בהפסדו, וד"ל, ורואים במוחש אשר בתוקף המלובש בדרכי נועם פועלים יותר".

וראוי לציין בקשר לזה את דברי הרבי על הלשון "להזהיר גדולים על הקטנים", שהגישה לענייני החינוך צריכה להיות באופן של 'זוהר ואור', שלכן גם נאמר בזה לשון אמירה – "אמור ואמרת" שזהו בלשון רכה[1].

אישה מצווה על חינוך בניה כמו האבא?

נאמר בתורה "ולמדתם אתם את בניכם" ולמדו חכמים שהאב מצוּוה ללמד את בנו תורה, והוסיפו חכמים והרחיבו את חובת האב גם במצוות החינוך לקיום מצוות.

בנוגע לרמת חיובה של האם בחינוך בניה נחלקו הפוסקים, יש שכתבו שחובת החינוך מוטלת על האב ועל האם בשווה.

ופוסק אדמו"ר הזקן שמצוות החינוך היא רק על האב ולא על האם – שעיקר החובה מוטלת על האב, למחות בהם לבל יכשלו, ולדרוש מהם לקיים את המצוות; אך למרות שהאם אינה מחויבת בזה, היא מקיימת מצווה בחינוך ילדיה. ובפרט בזמנים שאבא לא נמצא בבית והילדים תחת פקוח האם. ובדורנו עורר הרבי שאדרבה, כיוון שהבעל נמצא מחוץ לבית שעות רבות לצרכי פרנסה, הנהגת הבית וחינוך הילדים הם בעיקר באחריות האישה. וכן אומר הרבי שבענין של 'להזהיר גדולים על הקטנים' נכללים גם הנשים[2].

מאיזה גיל יש לחנך את הקטן בהמתנה בין אכילת מאכל בשרי למאכל חלבי?

נאמר בפרשת אמור "אמור ואמרת", ופרשו חז"ל 'להזהיר גדולים על הקטנים'. מצוות חינוך חלה בשלבים, אולם כבר מהלידה מצווה האב שלא לתת לבנו איסור, וגם מאכלים שאסורים מדרבנן, אסור לגדול להאכיל את הקטן. לכן כבר מעת הלידה אסור לתת לקטן בפיו בשר וחלב יחד.

לגבי ההמתנה בין בשר לחלב, מעיקר הדין אין חיוב להקפיד על כך לפני שהילד מגיע לכלל הבנה, אלא שראוי לחנכו בהדרגה להמתין בין בשר לחלב. יש שכתבו להמתין כפי זמן המרווח הרגיל שלו בין הסעודות. אך במקרה שהתינוק אכל מאכל בשרי וכבר צריך לאכול את ארוחתו החלבית מטעמי בריאות, או כשהתינוק רעב ואין דרך אחרת להרגיעו, יש לתת לו כשפיו נקי מבשר ללא המתנה כלל. מיד כשמתאפשר הדבר מצד הילד ראוי לחנכו להמתין 6 שעות[3].

 מאיזה גיל צריך להרגיל את הילד ללכת עם טלית קטן?

אע"פ שמצוות ציצית אינה חובה על האדם – ורק כשיש לאדם בגד עם ארבע פינות, אסור לו ללבוש אותו עד שיטיל בו ציצית. עם זאת בגמרא האריכו מאוד בגודל מעלת הציצית ששומרת את האדם מלחטוא, שמזכירה כל הזמן את קיום המצוות, לכן מן הראוי לחפש להדר במצוות ציצית.

גיל חינוך במצוות ציצית הוא מאז שהקטן יודע איך להתעטף והוא כבן שש. יחד עם זאת, מצד קדושת המצווה והסגולה שבזה מובא להדר בזה כבר מגיל שלוש.  וכפי שמביא הרבי ב'היום יום' שמיום הגזיזה והנחת פיאות הראש נהגו להדר להרגיל את התינוק בענין נשיאת טלית קטן. ההנהגה אצל רבותינו נשיאנו הייתה שמאז שהתינוק יודע ללכת ועוד לפני כן שילבש טלית קטן[4].

[1] שו"ע אדה"ז דיני נזקי גוף ונפש ס"ד; אג"ק חי"ב עמ' רסו, וחי"ג עמ' ד' (בדבר שלילת ההכאה לחלוטין). ראה בספר אל תחטאו בילד (יעקבסון) ח"א ע' 314. התוועדויות תשמ"ז ח"ג עמ' 267 ואליך. ראה התוועדיות תשמ"ח עמ' 283.

[2] קידושין כט, ב; סוכה ב, ב; טושו"ע ונ"כ או"ח סשמ"ג ורט"ז; א"ר תרמ, ד; שו"ע אדמוה"ז שם וביו"ד הל' ת"ת פ"א, ה"א; כה"ח שמג, ט; שד"ח כללים מע' ח' כלל נט; שו”ת אמרי ישר ח”א ס"ג; קצוה"ש סקמ"ז סוף הע' ב; לקו"ש ח"ב ע' 578 ואילך. התועדויות תשמ"ז ח"ג עמ' 272.

[3] טוש"ע ושו"ע אדמוה"ז או"ח סשמ"ג. חלק”י ח”ב סי’ פ”ח וח”ג סי’ קמ”ז; שערי מישור ח"א סי' ט, קובץ רז"ש עמ' 62.

[4] מנחות מא.-מד. פסקי הסידור הל' ציצית. ספר המנהגים. היום יום ד' אייר, סה"ש תשמ"ח עמ' 308 הע' 27, תולדות לוי יצחק ח"ב עמ' 339.