כלי סעודה חמץ ששפשפן היטב והדיחן בענין שאין החמץ ניכר בהן – מעיקר הדין אינו צריך למכרן או להכשירן, אלא יצניעם במקום צנוע שאינו רגיל לילך לשם כל ימי הפסח כדי שלא ישכח וישתמש בהן בפסח, וטוב לסגרם בחדר מיוחד ולהצניע המפתח שלא ילך לשם כל ימי הפסח[1] .
אלא שלפי זה נראה לכאורה שכלי סעודה חמץ הנמכרים לגוי קודם הפסח צריכים טבילה לאחר הפסח[2], שהרי נפסק בהלכה שיהודי המוכר כלי סעודה לגוי וחזר ולקחו ממנו – צריך טבילה כיון שנקרא ע"ש הגוי[3].
ואף שישנם[4] הסוברים שכלי חמץ אין צריכים טבילה לאחר הפסח משום שכיון שדעת הקונה והמוכר שלא יתקיים מקח זה לעולם[5]. אלא שבשטר במכירה של אדה"ז מוזכרים כלי סעודה בתוך רשימת הדברים הנמכרים, ונשאלת השאלה הרי לפי אדה"ז המכירה של החמץ אינה הערמה אלא הינה מכירה גמורה[6] ומדוע אין צורך בטבילת הכלים לאחר שנמכרו לנכרי?
מדוע אין מטבילים שנמכרו לנכרי לאחר הפסח?
הדברים יובנו על פי דברי רש"י[7] שמטרת טבילת הכלים היא "להכשירן מן האיסור", ומבאר כ"ק אד"ש מה"מ שענין ההכשר הוא הכנה, שמפני שכלים אלו מוכנים להשתמש בהם באיסור לכן צריכים טבילה. ולכן אין טובלים את כלי החמץ לאחר המכירה לנכרי, היות ואינו שכיח כלל שהנכרי ישתמש בכלים אלו ואם כן אינן מוכשרים לאיסור ואין צריכים טבילה.
עפי"ז יש לומר שבמכירת חמץ נכון שמוכרים את החמץ ואת כלי החמץ לגוי, ואף מוסרים לו את המפתחות לחדרים שבהם הם נמצאים[8], אך מלכתחילה מוכרים זאת באופן שמיד לאחר פסח הם ישובו לרשות היהודי. ולכן אינו מצוי כלל שהגוי ישתמש למעשה בחמץ ובכלים המכורים לו. במילים אחרות המכירה הינה באופן שאין לגוי אפשרות להשתמש בכלים, ולכן אין הם זקוקים לטבילה[9].
חשוב לציין שכיום ברוב הבתים, הכלים הינם משופשפים ונקיים מחמץ, כך שאין צורך למכרם כלל. ולכן גם אלו ההולכים בשיטת הסוברים שטעונים טבילה אם מכרם, אין להם ממה לחשוש אם ימכרו את חמצם אצל רב שמוכר גם את הכלים שיש עליהם חמץ בעין, ואכן בשטר מכירת חמץ של הרב הלל פעווזנער ע"ה (רב קהילת חב"ד בצרפת) שנערך עבור כלל יהודי צרפת, הקפיד לכתוב שרק הכלים שאינם נקיים מחמץ ודבוק עליהם חמץ בעין נכללים במכירה.
[1] שוע"ר או"ח תנ"א ס"א.
[2] ראה שו"ת חת"ס או"ח סי' ק"ט.
[3] ע"ז (עה:), ירושלמי סוף מסכת ע"ז, תוס' שם בד"ה אי, רא"ש שם בפ"ה סוף סי' ל"ה, שו"ע יורה דעה סי' ק"כ סעיפים א', י"א.
[4] שדי חמד אסיפת דינים מערכת חמץ ומצה סי' ט אות כ"ז, וכעין זה כתב הערוך השלחן ביו"ד סי' ק"כ סנ"ב,
[5] אשל אברהם (בוטשאטש) סי' תמ"ח ס"ג, ערוך השלחן שם, וכ"כ בשו"ת האלף לך שלמה יו"ד סי' קצ"ד מהטעם שמכירת חמץ היא הערמה בעלמא.
[6] ראה לקו"ש חלק י"ח מטות ב' וראה שם הערה 21 שמביא משו"ת יד יצחק ח"ב סי' קס"א שלהדעות הסוברות שהמכירה הינה גמורה אין סברת השדי חמד שהובאה למעלה מועילה, וראה בלקו"ש שם הערה 47 שדעת אדה"ז שמכירת החמץ אינה הערמה אלא מכירה גמורה.
[7] במדבר ל"א כ"ג ד"ה אך במי נדה יתחטא.
[8] שוע"ר או"ח תמ"ח סי"ג.
[9] לאידך הנוב"י והחת"ס שמצריכים להטביל הכלים שנמכרו להנכרי עם החמץ, דעתם דכיון שביכולת הגוי להשתמש בהכלים ועפ"י תורה אסור למנעו מזה יש אפשריות של בליעת איסור אף שאינו שכיח כלל.
הקהל מדבר
0 תגובות
הצטרפו לשיחה והשאירו תגובה
הוספת תגובה