מצוות כיבוד הורים כוללת דאגה למזון, לביגוד ושימוש ההורים בכל הנצרך להם. השכר על קיום המצווה "למען יאריכון ימיך" מתפרש גם על תחיית המתים, שלאחריה יחיו חיים ארוכים ונצחיים.
מעניין הוא, שיש מקום לסברה כי באותה העת לא יהיה מקום למצוות כיבוד הורים. זאת משום שהמצווה היא לכבד את ההורים להם נולדנו, ובתחיית המתים יבנה הקב"ה למתים גוף חדש, שאמנם יהיה זהה לזה שנקבר אך לפועל יהיה זה גוף אחר.
אולם, יש לומר כי מכיוון שהגוף החדש יבנה ביסודו מעצם הלוז (עצם קטנה בקצה עמוד השדרה שלעולם אינה נרקבת) של הגוף הקודם, ייחשב הגוף כולו כהמשך הגוף הקודם וממילא תחול החובה לכבד את ההורים.
בעומק יותר, ניתן להוסיף כי החובה לכבד את ההורים אינה מבוססת על הזיקה הגופנית אלא על הזיקה הנשמתית – והנשמה תהיה אותה נשמה גם לאחר התחייה. ניתן להוכיח זאת מפסק הרמב"ם בדבר החובה לכבד את זכר ההורים גם לאחר פטירתם וקבורתם, בשלב בו אין משמעות לגוף אלא רק לנשמה.
מצב מעניין ייווצר במקרה שאב נפטר בגיל צעיר ובנו נפטר בגיל מבוגר. בעת התחיה יקום כל אחד בגיל בו נפטר, ויצא שעל האב הצעיר תהיה חובה לכבד את הבן המבוגר מדין "מפני שיבה תקום", ואילו הבן יהיה מחויב בכבוד אביו משום כיבוד הורים.
איזו חובה תגבר? יתכן כי אב ובן כאלה יכבדו זה את זה במידה שווה, בדוגמת הכבוד ההדדי שעל שני תלמידי חכמים לרכוש זה לזה.
הקהל מדבר
0 תגובות
הצטרפו לשיחה והשאירו תגובה
הוספת תגובה