כיצד יתנהל תהליך המשפט אצל מלך המשיח?

הנביא ישעיה מתנבא על מלך המשיח: "והריחו ביראת ה'" (ישעיה יא, ג). הגמרא מסבירה, כי הכוונה היא לחוש הריח שעל פיו ישפוט המשיח: "דמורח ודאין" [=שמריח ודן].

לפי זה, מוסבר המשך הכתובים: "ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אוזניו יוכיח – ושפט בצדק דלים" (שם). כיצד ישפוט בצדק אם לא יפעל לפי מראה עיניו ומשמש אוזניו?! הרי שופט צריך לשמוע עדויות ולחקור את העדים! אלא, שמלך המשיח ישפוט על פי חוש הריח (בדוגמת רוח הקודש).

לשיטת הרמב"ם, אין מאפיין זה (כמו כל פרט על-טבעי אחר) הכרחי אצל המשיח. וכך כותב: "ואל יעלה על דעתך, שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים.. שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן-כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח… כיוון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת". ומכאן, שאין המשיח נבחן באותות ומופתים.

עם זאת נראה, כי גם לשיטת הרמב"ם המשיח יהיה מחונן בתכונות על טבעיות כמו ביכולת זו להריח ולדון, אלא שאין הכרח שתכונות אלו יופיעו מיד בראשית התגלותו.

על כל פנים המהרש"א מעיר, כי לא זו בלבד שמלך המשיח יוכל לשפוט על-פי חוש הריח ללא עזרים נוספים, אלא יתירה מזו – דווקא שיפוט כזה יביא למשפט צדק:

"אף שאמרו 'אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות' מכל מקום אפשר שיטעה בו בשוגג, וכן למשמע אוזניו אפשר שאין שופט צדק לפי האמת, שהבעל-דין יטעה בטענתו על ידי משמע אזניו בעדות שקר… – אבל משיח לא יטעה בכל זה, שיהיה מורח ודאין, דהיינו: בחוש הריח ידין עם מי האמת, דאין בו טעות כמו בחוש הראייה והשמיעה… כי חוש הריח הוא רוחני מחלק הנשמה… כמו שאמרו 'איזה דבר שהנשמה נהנית ממנו – זה הריח'. אבל שאר החושים יותר גופניים והטעות מצוי בהם".

ועדיין אינו מובן: כיצד מתאים הדבר עם חוקי התורה, לפיה "על פי שנים עדים יקום דבר"?

מסביר הרבי מלך המשיח, שמשיח יוכל לדון בצורה זו בתור מלך, שיש לו תוקף לפי ההלכה לשפוט כהבנתו. עם זאת, הרי שלמלכים אחרים לא ניתנה אפשרות כזו, וכדברי הגמרא שכאשר שלמה המלך ביקש לדון דינים שלא בעדים והתראה, יצאה בת-קול והזכירה לו: "על פי שנים עדים"; רק למשיח תינתן אפשרות זו, משום שמלכותו נעלית מכל המלכים (אמנם, ישנה דעה שגם שלמה המלך דן ללא עדים).

ראוי לציין, כי ניתן לראות גם היום כיצד מתממשים דברי חז"ל שאצל מלך המשיח קיים "והריחו ביראת ה'", כאשר כל מי שעבר אצל מלך המשיח ראה שהוא יודע ומבין כל מי שעומד מולו עד לעומק נשמתו, ותשובותיו לרבבות אלפי ישראל בענינים הכי מסובכים וקשים, ידועות כ"אורים ותומים" ממש.

ובלשון הרבי: "בעמדנו לאחרי סיום מעשינו ועבודתינו… לאחרי סיום כל מ"ב המסעות ב'מדבר העמים', נמצאים כבר 'על ירדן ירחו' (דרגתו של משיח ד'מורח ודאין'), על סף הגאולה".