אהרן, בעל מכולת שכונתית במרכז מסחרי בבני ברק, סיכם עם מאפייה מפורסמת לספק לו מידי יום 200 כיכרות לחם, שהם עשרה ארגזים של עשרים כיכרות לחם כ"א. ביום שישי במקום לחמים – חלות.
את כיכרות הלחם חילק הנהג של המאפיה בשעות הבוקר המוקדמות, בעוד החנות סגורה. לשם כך, הקצה בעל המכולת מקום שמור וסגור, בו שם מידי יום נהג המאפייה את הארגזים עם כיכרות הלחם באופן שישמור עליהם מגניבות.
והנה בכל ארגז היו אמורים להיות עשרים לחמים/חלות, אלא שהנהג של המאפיה היה גנב מתוחכם, ועוד לפני שהוריד את הארגזים למקום השמור בחנות – העלים מכל ארגז כיכר לחם אחד, אותם שם במשאית בצד. לאחר סיום הקו חלוקה, היה מוכר את הלחמים לאחד ממכריו במחיר מוזל ואת הכסף היה לוקח לכיסו.
מלבד זאת היה הנהג מגיע מטעמו של בעל המאפיה בסוף כל שבוע עם קבלה על אלף מאתיים לחמים (מאתיים לחמים בכל יום מיום ראשון עד שישי) והלה היה מעביר דרכו את הכסף לבעל המאפיה.
לאחר חמישה חודשים הרגיש בעל המכולת שהוא לא מקבל את כל הסחורה שמגיעה לו. הרבה תלונות על חוסר בכיכרות לחם בשלב מוקדם של הבוקר, הביאו אותו לחקור האם באמת הוא מקבל את הכיכרות המגיעים לו.
בתחילה חשב שאי מי קיבל את המפתח לחדר השמור של הלחם ומשם לקח, אך לאחר שהתקין מצלמה וראה כי איש לא נכנס שם – החליט לבוא מוקדם בבוקר ולספור את הלחמים. ואז הוא גילה את התרמית: בכל רגז היו רק 19 לחמים במקום עשרים!
מיד פנה בעל המכולת לבעל המאפיה ועדכן אותו על כך. כשנודע לנהג שיודעים מגניבתו – נעלם מעבודתו עם כספי הגניבה ולא השאיר כל זכר. החיפושים אחריו עלו בתוהו.
כעת פונה בעל המכולת לבעל המאפיה שיחזיר לו 10,000 ₪ לערך – שווי הלחמים שנגנבו ממנו במשך חמישה חודשים. אולם בעל המאפיה טוען כנגדו ואומר: הנך אשם בכך שלא בדקת בכל יום את כמות הלחמים שמגיעה בפועל אליך ובכך היית חוסך את עוגמת הנפש, הרי עליך מוטל לבדוק שאכן מגיעים אליך עשרים לחמים בכל ארגז כל יום, שהרי אני מוציא עשרים לחמים, ולי אין כל דרך לבדוק זאת לאחרי עזיבת הנהג את המאפיה. אכן אתה צודק שלא דיברנו על זה ולא היה כל הסכם בינינו (שאתה צריך לבדוק בכל יום את כמות הלחם) מראש (מלבד על גובה התשלום וכמות הלחם), אך סמכתי עליך בזה, ואני עשיתי כל שביכולתי, וההפסד כולו שלך.
ונשאלת השאלה האם אכן רשלנותו של בעל המכולת עומדת בעוכרו והפסיד הלה את כספו, או שמא על בעל המאפיה להחזיר את הכסף על הלחם שבפועל לא סופק לבעל המכולת?
תשובה בקצרה: בעל המאפיה צודק בטענתו (שהיה על בעל המכולת לבדוק כמה לחם קיבל בכל יום), אולם לגבי החיוב הכספי: אם העביר תשלום במזומן – הפסיד בעל המכולת את כספו, אך אם היה משלם (לנהג) בצ'ק (ע"ש בעל המאפיה) או בכרטיס אשראי – חייב בעל המאפיה להחזיר ו את ההפרש של הלחמים שלא סופקו בפועל.
תשובה בהרחבה: כדי להבין את פסק הדין לעניין תשלומי הנזק (מעבר לעניין העקרוני, בו צודק בעל המאפיה בטענתו כנ"ל), יש להגדיר תחילה ממי גנב הנהג את הלחמים והכסף:
הנהג שהוביל את הלחמים היה בעצם שליח של בעל המאפיה בלבד, ורק ממנו הוא מקבל את שכרו. כמו כן גם הלחמים שלוקח מהמאפיה, היו ונשארו שייכים לבעל המאפיה עד שיגיעו לרשותו של הקונה, שרק אז הם יוצאים מרשות בעל המאפיה (המוכר) לרשות בעל המכולת (הקונה).
לפיכך כאשר הנהג הוריד עוד במשאית את הלחמים מהארגזים – הוא למעשה גנב את הלחמים מבעל המאפיה, כי הם עדיין היו ממונו ומונחים בתוך כליו שהם המשאית והארגזים, ומעולם הם לא יצאו מרשות המשלח. נמצא שאת הלחמים גנב הנהג מבעל המאפיה בלבד, ולא מבעל המכולת שעדיין לא זכה בהם היות ולא הגיעו לרשותו.
לפיכך כשמכר אח"כ הנהג את הלחמים הנ"ל לחנויות אחרות וקיבל בסף תמורתם, הכסף הנ"ל היה שייך לבעל המאפיה, ועל בעל המאפיה לתבוע את הנהג הגנב בלבד ואין לבעל המכולת כל קשר ושייכות לגניבת לחמי וכספי בעל המאפיה. על כן, כל טענת 'מקח טעות' מצד בעל המאפיה – נופלת, היות ומעולם לא זכה בעל המכולת בכיכרות שלא הגיעו לידו (ואין לטעון כלפיו שקיבל ה'מקח טעות' ושתק והפסיד כספו).
לכן, אם שילם בעל המכולת בצ'ק לפקודת בעל המאפיה או אפילו אם הצ'ק היה פתוח, אולם בעל המאפיה הפקיד את הצ'ק הנ"ל בחשבונו או שילם עמו עבור סחורה שקיבל, או אם העביר בעל המכולת באמצעות ביט או ע"י כרטיס האשראי את הכסף לחשבון הבנק של בעל המאפיה – נמצא שבכל המקרים הללו בעל המאפיה קיבל לידיו עוד עשרת אלפים ש"ח תמורת סחורה שלא סיפק אותה לבעל המכולת.
אכן אין להאשים את בעל המאפיה במעשהו הנפשע של נהגו, אולם לבעל המכולת טענה מנגד, באומרו: הנהג שלך גנב ממך את הסחורה ולא ממני, א"כ מה ששילמתי לך היה בטעות, לפיכך אתה חייב להחזיר לי את הכסף ששייך לי ושנמצא אצלך – מדין השבת אבידה, ואם לא תחזיר לי – דינך עליהם כגזלן (ככל אבידה יש בה סימן ויודע מי בעליה ולקחה לעצמו).
אך באם שילם בעל המכולת במזומן, יוצא שבעוד שאכן את הלחמים מעולם הוא לא קיבל – הנהג גנב ממנו את הכסף, ובעל המאפיה טוען כנגדו: לא רק אותי הוא גנב, כי אם גם אותך, שהרי מעולם לא אמרתי לך לשלם על מה שלא קיבלת, ועליך היתה מוטלת החובה לבדוק כמה קיבלת ועל זה לשלם, וכמו כן מעולם לא אמרתי לך לשלם לגנב כסף, וע"כ הפסיד בעל המכולת את כספו.
הקהל מדבר
0 תגובות
הצטרפו לשיחה והשאירו תגובה
הוספת תגובה