כל המועדין עתידין להתבטל

נאמר שכל המועדים עתידין להתבטל חוץ מפורים, האם זה כפשוטו, ואם כן איך זה יתכן?

המדרש כותב: "כל המועדים עתידין להיות בטלים וימי הפורים אינן בטלים לעולם שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וכו'"

וכאן אנו צריכים להבין את משמעות דברי המדרש, האם אכן יתבטלו כל שאר המועדים, והאיך מסתדר הדבר עם נצחיות התורה? המפרשים נדרשו להסביר מאמר חז"ל זה וביארו באופנים שונים:

יש שרצו לבאר שאין המדובר על עת הגאולה, שבה יתבטלו המועדים, אלא כוונת המדרש שהמועדים הללו עתידין להתבטל בזמן הגלות – אם מצד הצרות והגזירות שאומות העולם גוזרים על עם ישראל, ובעקבות כך ישנו קושי לקיים את המועדים (לבד מפורים).

ויש שפרשו באופן 'רוחני' יותר – המועדים הם זכר ליציאת מצרים, ובגאולה לא תהיה שעבוד  – 'מצרים' –   והסיבה לקביעת המועד – כביכול – 'התבטלה'.

יש שפירשו שאין כוונת המדרש 'מועדים' – לשלושת הרגלים, אלא מועדים שונים הקיימים אצל עם ישראל – כגון ימים מיוחדים הכתובים במסכת 'תענית', יום טוב שני של גלויות, או זכרון הצרות של עם ישראל בגלות – יתבטל, וישאר רק העניין הרוחני שבמצווה.

אמנם, בתורת החסידות מוסבר שכל המועדים עניינם המשכה וגילוי רוחני, וגילוי זה של המועדים (אותו אנו ממשיכים עכשיו) אינו תופס מקום כלל ביחס לגילוי הרוחני העצום שיאיר לעתיד לבוא ולא יורגש כלל, מלבד הגילוי שנמשך ע"י פורים שהוא גילוי אלוקי נעלה מאד שיורגש גם לעתיד, והוא (למרות האורות והגילויים שיהיו לעתיד) לא יהיה "בטל" ולא מורגש כמו האור של שאר המועדים. אך כמובן, שבפועל ממש נשמור את כל המועדים על פרטיהם ודקדוקיהם.