כשרות תרנגול הודו

כשגילו את יבשת אמריקה מצאו שם תרנגול השונה במעט מהתרנגול המצוי היום ונשאלה השאלה מה דינו של תרנגול זה. השאלה התחלקה ל-2 פרטים: 1- האם יש עליו מסורת, 2- האם יש לו סימני טהרה ואין לו סימני טומאה.

לגבי המסורה כתב בן אותו הדור – שו״ת מי באר: "בעוף אינדי״ק היה מסורה ברורה מאנשי אינדיע קבלה עד משה רבינו דידוע שהוא עוף טהור וכו׳, עד שעמד הריב״ש [יש אומרים שכוונתו על בעש״ט] והכריע שיש לסמוך על אנשי אינדיע וכו׳ כי יש שם יראים ושלמים".

אחת מההוכחות לקיומו של תרנגול זה הינו מהירושלמי האומר שיש להרחיק מצואת "תרנגול אדום ארבע אמות". וכתבו הב"ח, המגן אברהם, עטרת זקנים ופרי מגדים שהתרנגול האדום הוא "אינדי״ק שלנו" (תרנגול הודו) א״כ רואים שהתרנגול הודו היה קיים בארץ ישראל בזמן התנאים ששנו את הברייתא.

לגבי סימני טהרה: התרנגול נבדק וראו שיש בו את כל סימני הטהרה וכמו כן אין בו סימנים גופניים של עוף טמא כאצבע יתרה ודורס. כמו כן כותב אדמו"ר מהר"ש: "והנה מעלתו צידד להתירם הגם שקולטי׳ מן האויר מצד שיש להם ג' סימנים בגופם, והנני להוסיף עוד שמאחר שאנו רואי׳ שאינם דורסי׳ א״כ אין לנו לאסור אותם".

לגבי מנהגינו בזה: כותב אדמו"ר מהר"ש: "ולכן…נ״ל שמותר לאוכלם, ויאכלו ענוים וישבעו…בלי שום פקפוק… והחומרות עליהם נצמח מהשוחטים ובעלי החכירה של שחיטת העופות… כי הוא פחות בדמי שחיטה וחכירה".

מקובל לומר שפעם השל"ה הקדוש ראה תרנגול הודו טורף ומכיוון שכן, ציווה השל"ה שצאצאיו לא יאכלו תרנגול זה.