ליל הסדר השרוף

ראובן חיפש בכל מקום אפשרי דירה לפסח עבור חברו שמעון שהיה אמור לבוא לליל הסדר להתארח בביתו. לבסוף מצא מישהו שבדיוק נוסע להוריו לחגים, והלה שהיה חבר של ראובן הסכים לו לשכן את שמעון בדירתו ליו"ט הראשון של חג הפסח.

בערב החג הדליקה אשתו של שמעון את נרות החג בנרות פח שעמדו על שרפרף עץ בכניסה בחדר השינה, ולאחר מכן צעדו כל המשפחה יחדו אל ביתו של ראובן לעשות את ליל הסדר בשמחה.

לא היה איש בבית באותה שעה בה העץ שעליו עמדו הנרות התחמם עד שהתלקח. האש שהחלה בוערת בעוצמה רבה, נאחזה גם במיטות שבחדר השינה ומשם התפשטה לעבר כל הדירה. כמעט כל הרכוש שבדירה ניזוק, זאת מלבד הדירה עצמה שהייתה זקוקה לשיפוץ נרחב אחרי שריפה קשה כזו, שרק במזל ממש השכנים בקומה שמעל הדירה, הריחו את הריח הנורא וקראו למכבי האש שפרצו לדירה וכיבו את האש, אולם הנזק היה עצום, ואף דירת השכנים עצמה ניזוקה מעט מן האש העצומה.

בעל הדירה כמעט התעלף במוצאי החג כשגילה מה אירע בדירה, ובא בטענות לראובן 'אני לא מכיר את שמעון, סמכתי עליך שהוא איש אחראי, עתה הנך חייב לשלם לי את כל הנזקים בדירתי, ולא רק זה אלא שלא נעים לי מהשכנים שכלל לא ידעו שמסרתי לך את הדירה ועתה יבואו אלי בטענות, ומה אומר להם? תן לי כעת את כל הכסף ותתחשבן עם שמעון לאחר מכן'.

ואילו ראובן טוען: אין אני אשם כלל, לא היה ביכולתי לעלות בדעתי ששמעון ידליק על עץ את נרותיו, ואין אני ערב לו או שומר, בסה"כ ביקשתי את הדירה בשבילו ואף אתה ידעת שאיני לוקח את הדירה עבור עצמי, על כן הא לך מספר שלו ותעמוד אתו בקשר לגבי התשלום המלא על כל הנזקים בדירה.

ונשאלת השאלה: האם ראובן צודק בטענתו, האם הוא אכן לא אחראי למה שאירע? הרי הוא ביקש בפועל את הדירה, ואולי אחראי עליה בתור 'ערב'? והרי בסופו של דבר הוא זה שהשאיל את הדירה, האם אינו חייב כ'שואל' אף על אונס?

תשובה בקצרה: ברור ופשוט ששמעון הוא האחראי הישיר והמלא לכל מה שאירע בדירה, לרבות כל הנזקים שנגרמו (לא רק לבעל הדירה אלא גם) לצד שלישי. אך אי אפשר לתבוע את ראובן, לא מדיני נזיקין, לא מדין ערב ואף לא מדיני שומרים. אמנם משום 'ועשית הישר והטוב' ראוי לראובן שלא להתנער מאחריותו (החלקית עכ"פ) למה שאירע ולעזור לבעל הדירה להוציא את עלות הנזקים מחברו שמעון.

תשובה בהרחבה: ראשית ברור השואל ראובן חייב בנזקי האש פרצה מדני נזיקין, שהרי לא הזיק ולא שלח את שמעון להזיק (ואף אם היה שולחו להזיק – הרי קיי"ל ד'אין שליח לדבר עבירה').

שנית, אף מדין 'ערב' אין לחייב את ראובן מאומה, היות ולא קיבל על עצמו כלל להיות ערב, וכתבו האחרונים שאף אם אמר לו בעל הדירה 'אתה ערב בעבורי על כל נזקי הדירה' – כל עוד שלא אישר ראובן בפיו את הדבר, אין ההסכמה שבשתיקתו מועילה (ולא אומרים בזה שתיקה כהודאה), כל שכן כאן שלא קיבל על עצמו כלל להיות 'ערב'.

אלא שיש לדון האם ראובן ששאל את הדירה יהיה חייב עליה כדיני שואל, החייב אף באונס, ובנידון דידן – בתשלום הנזקים מהשריפה שפרצה?

אלא שמספר דברים מונעים מראובן להתחייב כ'שואל' אף באונסים:

א. על הדירה עצמה אין השואל חייב כלום היות והיא נחשבת כקרקע, ואין דיני שמירה בקרקעות, על כן לא ניתן לחייבו על הנזק הנגרם לדירה עצמה או לדירת השכנים.

ב. לגבי המטלטלין שבדירה, אכן בהשקפה ראשונה נראה לחייבו, ככל שואל שחייב באונסים, אמנם כיון שלא קיבל על עצמו בקניין את השמירה פטור הוא מכל דיני השמירה.

ג. אמנם עדיין ניתן לשאול: הרי קיבל את המפתח של הדירה וקיי"ל שנעל ופתח את הדירה הוי קניי בקרקע? ואולי אגב זה קנה את המטלטלין שבדירה והתחייב לשמירתם? אלא שיש לומר שהיות ולא התכוון לקנות את הקרקע, כיוון שבדרך כלל אין השומרים קונים את הקרקע (שעליה נמצאים החפצים עליהם הם שומרים) – לא קנה בנעילת ופתיחת הדירה לא את הקרקע ולא את המטלטלין.

ד. אלא שמכיוון שיש דעות החולקות בכל עניינים אלו (א. שחייב אף בלא עשה מעשה קניין; ב. שנעילה ופתיחה אף בלא כוונה נחשבת לקניין) ראוי לו לראובן שלא להשתמש מאחריותו למקרה, ולקיים מה שנאמר 'ועשית הישר והטוב' על מנת לפצות את בעל הדירה מהר ככל האפשר.

מיותר לציין ששמעון הוא האחראי הישיר לכל הנזק שנגרם בדירה כתוצאה מחוסר תשומת לב למיקומם של הנרות והנחתם על חומר דליק ופשיעה היא ממש, על כן חייב הוא בכל תשלומי הנזקים שנגרמו כתוצאה מהשריפה.