לשם יחוד חלק א'

המקור

המקור הקדום ביותר הידוע לנו לאמירת "לשם יחוד" הינו בזוהר^[1]: "אמר רבי אלעזר: בכל מעשיו של אדם צריך שיהיו כולם לשמו הגדול .. שיזכיר בפיו את השם הקדוש על כל מה שעושה, ושיהיה הכל לעבודתו ולא ישרה עליו הסטרא אחרא, משום שהסטרא אחרא מוכן תמיד לבני אדם ויכול לשרות על המעשה שעושה".

דבר זה מביא הרב חיים ויטאל בשם האר"י^[2] ומסביר ששמו הק' זה יחוד אותיות י-ה באותיות ו-ה שעל ידי מעשה המצווה האדם מחברם אחד בשני^[3].

מהטעמים לאמירתו:

ענין לשם יחוד קוב"ה ושכינתי': שכינתי' הוא בחי' מצות המלך שהוא בחינת ממכ"ע . . דהיינו ע"י שעושה המצוה מפני כי היא מצות המלך, שורה ומתגלה בנפשו אור א"ס ב"ה הנמשך במצוה זו^[4].
על ידי אמירת 'לשם יחוד' לפני כל מצוה, מוסיפים בחיבוב המצוה^[5].
בגלל שאומרים "בשם כל ישראל" זכות הרבים עוזרת לתפילה או המצווה^[6].
מכיון שבכל מצוה יש יניקה לקליפות, על ידי 'לשם יחוד' – על ידי שמאחדים את י-ה עם ו-ה, מתעלה כל חיות המצווה למעלה ואין לקליפות מהיכן לינוק^[7].
ל-ה' ישנו תענוג: שיכירו וידעו בעולם שהוא המלך. על ידי שאדם אומר 'לשם יחוד' הוא ממשיך את יחודו של ה' בעולם [ושכנתי' – מל' – עשיה]^[8].
אמירת ה'לשם יחוד' מורה על חיבור כוח הפועל – הקב"ה, בנפעל – בעולמות. ונקרא 'שכינה' מכיוון שהיא מקבלת ממנו ושוכנת בעולם^[9].
כל המצוות הינם המשכות מ'אור הסובב' שלא יכול להיתפס בעולמות, לתוך העולמות. לכן אומרים 'לשם יחוד קוב"ה ושכינתי" – יחוד והמשכת אור הסובב שבכל מצווה לתוך העולמות (אור הממלא) [במילים של החסידות: יחוד אור סוכ"ע בממכ"ע, יחו"ד ביחו"ת, הוי' ב'אלקים']^[10].

^[1] ב-ג' מקומות: זהר תזריע נא, ב בתרגום חופשי וראה גם בפ' קדושים פג, א ובפ' ויקרא כ, א וראה גם בתקוני זהר תיקון ע.

^[2] שער רוה"ק יב, ב.

^[3] ראה גם ספר הליקוטים לאריז"ל פרשת ראה סט"ו ובפרי עץ חיים שער הזמירות ספ"ה. ראה גם מש"כ הבן איש חי בספרו שו"ת תורה לשמה סת"ע: "כל זה נזכר בדברי רבינו האר"י זצ"ל האמיתיים . . והנה טעמם ונמוקם עמם מפני כי רשב"י ורבינו האר"י ע"ה הם קיבלו כוונות של המצוות וסודם באמיתות וגילו אותם בעולם, שניתן להם רשות לגלות מה שלא ניתן לאחרים זולתם" עי"ש.

^[4] לקו"ת דרושים לר"ה נד,א.

^[5] הרה"ק רלוי"צ מברדיצ'וב בספרו קדושת לוי פ' בשלח עה"פ "ויאמר ה' . . עד אנה מאנתם".

^[6] כסא מלך בהקדמת התקו"ז ד"ה ואי תימרון. ובתניא פמ"א: "אמרו רז"ל לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל לכן יתכוין ליחד ולדבקה בו ית' מקור נפשו האלהית ומקור נפשות כל ישראל . . ויתכוין להמשיך אורו ית' על מקור נפשו ונפשות כל ישראל לייחדן . . וזהו פי' לשם יחוד קב"ה ושכינתיה בשם כל ישראל"

^[7] ראשית חכמה שער אהבה פ"ט, החיד"א בספרו שמחת הרגל תה"ש לימוד ב', בעל שם טוב עה"ת פ' מטות, פלא יועץ ערך דיבור.

^[8] כתר שם טוב בעש"ט יט ועיי"ש באריכות ובתוספת ביאור.

^[9] אור תורה לרה"מ על אגדות חז"ל ד"ה כשעלה משה (עמ' תלה) וראה לקו"ת נה,ג.

^[10] תורה אור לפ' יתרו עב,א וראה לקו"ת ואתחנן ט,א-ב וראה שם י,ג, תורת שמואל תרכ"ז ד"ה תקעו בחודש אות ח.