מאכלי חלב בחג השבועות

המקור הקדום ביותר המצוי בידנו למנהג ישראל של אכילת מאכלי חלב בחג השבועות, הינו בסוף תקופת הראשונים אשר חיו בארצות אשכנז וצרפת (ואולי לכן אין זה מופיע בבית יוסף). הרמ"א מתייחס למנהג זה בשולחן ערוך ומציין שמנהג זה "נוהגין בכל מקום"

כמה טעמים ניתנו למנהג זה, מהם:

1. התורה נמשלה לחלב, שנאמר "דבש וחלב תחת לשונך". מכיוון שהתורה נתנה בחג השבועות, נהוג לאכול בחג זה חלב ומאכלי חלב.
2. כתוב בתורה שצריך להביא "מנחה חדשה לה' בשבועותיכם" (=שיש להביא לבית המקדש, לה', מנחה חדשה בחג השבועות). 3 המילים האחרנות הינם ראשי-תיבות חלב.
3. מכיוון שהתורה נתנה ביום השבת, בני ישראל הכינו ביום שישי אוכל בשרי לארוחות השבת. ביום השבת בבוקר ניתנה תורה ובני ישראל לא יכלו לאכול בשאר השבת בשר שלא נשחט ואף כל הכלים הבשריים נאסרו מכיוון שבושל בהם בשר שאינו שחוט. לכן בני ישראל אכלו מאכלי חלב שבושלו בכלים חלביים.
4. השבת הראשונה של מתן תורה לא הייתה שבת אמיתית מפני שבעת מתן תורה בוטלו כל הציוויים שנצטוו בני ישראל לפני מתן תורה, כולל הציווי על השבת (שניתן במרה), מיד בעת מתן תורה 'נגמרה' השבת (כפי שנצתוו עליה בעבר) ואותו היום הפך להיות יום חול! על כן בני ישראל יכלו להכין את הסכין, לבודקו אצל משה רבינו, לשחוט כהלכה, לבדוק הבהמה, למולחה ולבשלה. ברם הליך זה היה לוקח המון זמן והם היו אוכלים שעות רבות אחר כך. על כן בני ישראל חיפשו משהו קל ומהיר הכנה והכינו מאכלי חלב. על כן אנו אוכלים עד היום מאכלי חלב זכר למאורע זה.
5. בשעה שעלה משה למרום וביקש להוריד את התורה לעם ישראל, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה שיש להשאירה למעלה, אצל המלאכים. שאלם הקב"ה: כתבתי בתורתי "לא תבשל גדי בחלב אמו", ואתם כשבאתם אצל אברהם אכלתם בשר וחלב שנאמר "ויקח חמאה וחלב ובן בקר". זכר לזה אוכלים אף מאכלי חלב בחג מתן תורתינו – חג השבועות.
6. בחג השבועות מקריבים את "קרבן 2 הלחם" (קרבן הכולל 2 לחמים מחיטה, 7 כבשים, 2 איילים ופר אחד), לכן עושים 2 סעודות עם לחם, אחד חלבי ולאחריו אחד בשרי.
7. דוד המלך נפטר בחג השבועות. מכיוון שדוד היה מלך ישראל, כל עם ישראל נהג אבלות אחריו ונאסרו לאכול בשר כל אותו היום. זכר לכך אוכלים אנו אף היום מאכלי חלב.